ראשי > עצמאי בשטח > אלון עדר מסכם את החיים עד עכשיו

אלון עדר מסכם את החיים עד עכשיו

מופע השקת אלבום של אלון עדר ולהקה "סיכום החיים עד עכשיו", שני, 06.10.2014, מועדון זאפה הרצליה. אורחים – אריאל זילבר ויהודה עדר. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אלון עדר, גיטרה, השקה. צילום: יובל אראל

אלון עדר, גיטרה, השקה. צילום: יובל אראל

אלון עדר הוא סוג של סמן, חברתי, תרבותי, מוזיקלי, תגידו אפילו רעיוני, אפשר אפילו לאמר שהוא נולד מאוחר מידי, ככל הנראה הוא היה צריך להעביר את ימי נעוריו אי שם בשנות השבעים, הימים ההם כשיהודה עדר ועוד כמה בחורים צעירים חממו את אריק איינשטיין ולאחר מכן פוצצו את מועדון צוותא הצעיר במופעי סולד אאוט.

למה כך? כי אלון עדר חי את העולם המוזיקלי ההוא, תקראו לכך תמימות, נאיביות, נינוחות, נוסטלגיה, פשרה או פשוט אהבה גדולה, היצירה של אלון עדר, הן באלבום הנוכחי וגם באלבומיו הקודמים לוקחת אותך, או משאירה אותך, הכל פונקציה של גיל המאזין לאותן שנים, אלו הקרויות שנות השבעים, הימים שכל עולם המוזיקה געש ובעבע בשלל יוצרים מופלאים שהשאירו את חותמם בתחומי מוזיקה שונים, כאן ובמיוחד מעבר לים.

כי אלון עדר שייך לדור יוצרים צעיר אשר גדל והתחנך על ברכי השירה הישראלית וכותבי השירים הענקים : מתי כספי, שלום חנוך, מאיר אריאל, יוני רכטר שלמה גרוניך, כשמעל כולם מרחפת דמותו המיתולוגית של אריק אינשטיין.

אלון עדר, פסנתר, השקה. צילום: יובל אראל

אלון עדר, פסנתר, השקה. צילום: יובל אראל

את אלון והחבורה המנגנת אתו פגשתי לא פעם ולא פעמיים, אפילו כתבתי כאן על כך, הן כיוצר מבצע המגיש את מופעיו והן כאורח במופעים אחרים, פסטיבלים ושאר הופעות, אפילו במופע של אמו, מיקי קם, שאחזור אליה בהמשך…

אמש ארגן אלון עדר מסיבה, טוב, יותר נכון מופע, אולם האולם היה קצת שונה, לא אותם מועדוני שוליים תל אביבים, יותר מיינסטרים מפונפן, לא שזה רע, להיפך, הזדמנות לגרור את המשפחה המורחבת, את דור המייסדים מהקיבוץ, החברים מעולם המוזיקה, חלק מהם מבוגרי ובוגרות בית הספר של יהודה, האבא, חלק מהם מעמודי תווך כאלה או אחרים ברוק הישראלי, חברים, כבוד, ככה זה בהשקות, מנסים להרחיב, להגדיל ולפאר, למרות שאלון עדר הוא בחור מאוד פשטני, ללא גינונים, מעדיף להתעסק במוזיקה שלו מאשר בכל הטררם מסביב, כך גם פגשתי אותו בתוך האולם של מועדון זאפה בהרצליה, עניין לא מקובל, מוזיקאים אמורים להתרווח ולהתכונן בחדר האמנים מאחורי הקלעים, לא לנהל שיחות עם האורחים, פשטני וחסר גינוני מלכות אמרתי?..

אז לשם מה החגיגה? אלבום חדש, המתהדר בשם יומרני או לחלוטין לא "סיכום החיים עד כאן", אלבום שאת רוב שיריו כתב והלחין אלון עדר בעצמו, באחרים סייעו לו הן שותפיו ללהקה כרן דרום, ספי ציזלינג, ונדב הולנדר, בשיר מסויים, הכי ארוך באלבום, ובעצם הכי מפורסם, הסתייע בשני גבאי שכתבה יחד עם אלון את מילות שיר ההלל למבקר המסעדות של המגזין "טיים אאוט" יובל ג'וב הרגיל, בצלם דוראל גילרמן שכתב שיר ואפילו נתן זך, משורר, נוטל חלק באלבום. אלבום שכולו פשטות מחוספסת אך עדינה, טקסטים שלעתים חופרים בצפונות הנפש האישית, מבקשים תקווה וחיוך לצד ערפילית של דוק עצב נסתר, מוגשים בעיבודים מצויינים שאלון הפיק בעצמו עם מלודיות פשוטות, קליטות אך לחלוטין לא "פופיות" יתר על המידה, קו מוזיקלי שאכן משדר געגוע להפקות המוזיקליות עליהן אלון גדל.

 

אז מה היה לנו אמש? מופע השקה באולם יומרני, אלון עדר המנגן הערב לרוב על הפסנתר, לעתים מלווה בגיטרה אקוסטית ואפילו מוצא את הזמן לחבוט בקלידי האורגן החשמלי, חבריו ללהקה –  ספי ציזלינג בחצוצרה ושירות, אבנר קלמר בכינור, פסנתר חשמלי ושירות, רן דרום גיטרות ושירות, נדב הולנדר גיטרה בס, פסנתר ושירות, יונתן רוזן על התופים, החבורה הזו מגישה לקהל את שירי האלבום לצד כמה קטעים מאלבומו הקודם, לא ממש עם קטעי קישור, אפילו מתלוצצים על העניין…"קטע הקישור הכי קצר, תודה"…

אין צורך לנתח יתר על המידה את הנגינה, הם כולם יודעים איך לנהוג בכלים הללו, איך לבצע, לשיר ולהשתלב כאורגן מוזיקלי אחד המבצע את השירים שכבר תקופה ארוכה מתנגנים ומבוצעים במופעים השונים, כי אלון עדר עבד על האלבום זמן רב…

אריאל זילבר ואלון עדר, חגיגה. צילום: יובל אראל

אריאל זילבר ואלון עדר, חגיגה. צילום: יובל אראל

את החיבור לשנות השבעים מגיש עדר בצורה ישירה, פשוטה וללא הרבה משחקים, הוא מארח את אריאל זילבר בחלקו השני של המופע, מכבד את אריאל בדואט פסנתרים עם השיר "אין לי מה לאמר" הלקוח מאלבומה הראשון של הלהקה ומפנק את הקהל עם המקצבים המתזזים של אריאל כ"שמש, שמש" ו" אין לי כח".

כאשר החלק הזה של המופע מסתיים ואני כבר מתייצב קרוב לבמה כדי ללכוד את הרגעים המיוחדים, והנגנים יורדים באופן הכי פשוט מהבמה, בלי לאמר דבר, לא נפנוף יד לקהל, חיוך או סתם מילה, אני שומע את מיקי קם, האמא, היושבת סמוך אלי, בטון הכי "פולני" מגיבה – …"ככה חינכתי אותך, ככה לא יורדים מהבמה, היכן הטקס, הטאקט…"

אני מחייך לעצמי, אמא היא תמיד אמא, ואלון לא מחפש את התאטרליות והמשחק, בחור פשוט, במובן הטוב, כשצריך לנגן ולשיר עושים זאת, כשמסיימים, מפנים את השטח בשקט.

יהודה ואלון עדר, משפחה. צילום: יובל אראל

יהודה ואלון עדר, משפחה. צילום: יובל אראל

אלון חוזר לבד לבמה ומבצע על הפסנתר את השיר "יש" של דוראל גילרמן, יהודה עדר, האבא כבר שולף את הגיטרה החשמלית שלו מהקייס ועולה לבמה, דואט משפחתי אלון ויהודה עדר לשיר "קשה בלילה" מאלבום הבכורה של אלון על פי מילותיו של אברהם חלפי, רגע אינטימי, דור אל דור, סמליות, כעת מגיע הזמן של כל חברי ההרכב ואריאל זילבר עימם להצטרף ולתת לקהל את השיר שאריאל כתב ללהקת תמוז המיתולוגית כשניגן יחד עם יהודה עדר ועוד כמה שמות – "הולך בטל", עוד הם שרים ומנגנים ואני חושב לעצמי – אז מתי יגיע הזמן לאיחוד, הקמבק, של תמוז, יהיה או לא יהיה, אני נזכר במופע הראשון של הלהקה המיתולוגית הזו שזכיתי לראות כנער, הרכב שחימם את המופע המרכזי של אריק איינשטיין והצ'רצ'ילים בעיר הנוער של תל אביב אי שם בשנות השבעים…

הם מסיימים את המופע עם השיר הפותח את האלבום "קצת אהבה לא תזיק" וכטוב ליבו של אריאל זילבר הוא נותן קינוח נוסף בדמות ביצוע לאחד השירים שהלחין למילותיו של שמוליק צ'יזיק (כן ההוא שחיכה לה…) שרית הספרית, אני מוצא את עצמי רוקד טוויסט לפי הקצב. שנות השבעים, השישים, הימים של תור הזהב במוזיקה הישראלית….

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – דפנה טלמון

וידאו

 

 

 

  1. עדיין אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: