המאסטרו במוזיאון

צביקה פיק במופע מול פסנתר עם סימפונט רעננה בפסטיבל הפסנתר, מוזיאון תל אביב, שישי, 07.11.2014. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

המאסטרו, צביקה פיק במוזיאון. צילום: יובל אראל

המאסטרו, צביקה פיק במוזיאון. צילום: יובל אראל

את המאסטרו אני מעריץ (!) עוד מהמאה שעברה, כילד, נער, שגדל על עמודי האמצע של השבועון "להיטון" עת צביקה הגבוה והצעיר, עם רעמת השיער מונצח בעמוד המוגדל בדמות כוכב פופ נוצץ, כילד, כנער בשלהי שנות השישים, עת צביקה, כוכב הפופ האולטימטיבי של ישראל, ניצב מעל גג הביתן העגול  בגני התערוכה עם להקת השמנים והרזים, בפסטיבל הקצב הישראלי הראשון, עם להקת השוקולדה והשתתפות במחזמר "שיער", הקריירה של צביקה עשירה בלהיטים, האמת שערב ומופע אחד אין בהם די כדי להכיל את כולם.

את ההזדמנות לחוות את השתתפותו של צביקה פיק בפסטיבל הפסנתר קטפתי בשתי ידיים, מעבר ללהיטים הכל כך מוכרים שמזמן הפכו לחלק מ"פס הקול של המוזיקה הפופולארית" בארץ, ייחודו של צביקה כמעבד, מלחין ומפיק מוזיקלי אמור לצאת לפועל במופע כאשר במקום הרכב חשמלי הוא משתף עמו הרכב הכולל שמונה נגני מיתר מסימפונט רעננה. הפעם הרעיון שונה, צביקה מתיישב ליד פסנתר כנף ומבצע את מיטב שיריו, שכבר הפכו לקלאסיקה בזמר והפזמון, השירים אותם הלחין זוכים לעיבוד בליווי שמונה נגני כלי מיתר מסימפונט רעננה, הקלידן אסף שמואלי וזמרת הליווי מיכל שפירא. צביקה לוקח מספר שירים מלהיטיו ומכניס בהם עיבוד רגוע, פחות קופצני ותזזיתי, יותר מיושב, מכובד, רגוע ודרמטי, נותן כבוד לכלי המיתר ולפסנתר, מוציא מכל שיר ושיר את חלקיקי האטום ועמוק יותר לכדי פרטי פרטים של היצירה, מגיע למקומות אחרים מהמוכר ובסך הכל לא משנה כהוא זה מהמלודיה המקורית.

המאסטרו מריע לקהל, קונצרט פופ. צילום: יובל אראל

המאסטרו מריע לקהל, קונצרט פופ. צילום: יובל אראל

כן, אתה לא יכול להישאר אדיש מול הפזמונים והלהיטים המוכרים, נקודות היסטוריות במסלול העשייה המוזיקלית שלו, שאחד משיאיה הבינלאומיים היה עם דנה אינטרנשיונל וסצנת הדאנס העולמית עם להיט כ"דיווה", תזזיות עם "לגור אתו", דרמטיות נוגה עם "נאסף תשרי" וחיוך על הפנים עם "הסבון בכה מאוד", "אהבה בסוף הקיץ", "מרי לו", "מעלה מעלה", "הרקדן האוטומטי", "אני אוהב אותך לאה", "שושנת פלאים", "לא אני הוא האיש", "נאסף תשרי" ועוד רבים וטובים נשמעו לחלוטין אחרת אך יחד עם זאת הציתו את הזיכרונות בדי.אן.אי הפנימי אצל כל הנוכחים באודיטוריום על שם רקנאטי במתחם המוזיאון, קהל שברובו חצה את גיל הארבעים, החמישים ואולי למעלה מכך, וההוכחה שהביט של פיק עדיין עושה את שלו הייתה חבורת הבנות, סליחה, הנשים המכובדות, שקמו מהמושבים והתגודדו בשתי קצוות האולם והחלו לרקוד, גם הזוג שיצא בריקוד סלואו צמוד משל היו בעיצומה של מסיבת יום שישי של כיתה ח'…

המופע כאמור לא עמד לבד, לצביקה מתלווה זמרת, מיכל שפירא, שבתחילת הערב המאסטרו בהומור פולני עתיק סונט בה על עניין האירוסין הטריים שלה, למה אירוסין ולא חתונה, בהזדמנות מבקש שתציג את הקעקועים החדשים שלה, נראה לי יותר דמויי קעקוע, איורי גוף מלפנים מלגו, וכמובן יד ימין שלו בדמות אסף שמואלי הקלידן ומי שמטפל במחשבי הסימפולים.

צביקה פיק, פסטיבל הפסנתר, מוזיאון תל אביב. צילום: יובל אראל

צביקה פיק, פסטיבל הפסנתר, מוזיאון תל אביב. צילום: יובל אראל

בגדול, צביקה פיק, האוחז בפרס "מפעל חיים" מאקו"ם, הוא מאסטרו אמיתי, מלחין מעבד ומבצע שעל מדפו האישי מונחים מעל לשישה עשר אלבומי אולפן ושיריו הרבים הפכו ללהיטים ששרדו את מבחן הזמן ונשארו פופולאריים מאוד גם היום. אמש הגשמתי עוד חלום ילדות, הופעה בשר ודם של אליל נעורים, אותה משום מה לא חוויתי עד אמש, תודה לפסטיבל הפסנתר שהביא את ההזדמנות.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

 

 

One comment

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s