ראשי > עצמאי בשטח > בבילוניה שפת אם..

בבילוניה שפת אם..

מופע פתיחת  פסטיבל לשון ראשון, תריסר יוצרות ישראליות שרות בשפת אמן, היכל התרבות ראשל"צ, שני, 1201.2015, נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אניה בוקשטיין, מנחה, שרה. צילום: יובל אראל

אניה בוקשטיין, מנחה, שרה. צילום: יובל אראל

רשמיות, טקסים, פסטיבל לשון ראשון, המתקיים זו השנה השישית בעיר בה הוקם בית הספר הראשון בארץ ישראל בו למדו בשפה העברית, ראשון לציון, הזדמנות חגיגית להפקת מופעי מוזיקה מיוחדים וחד פעמיים הנותנים את הכבוד לשירה בשפה העברית.

לירז צ'רכי, איספהן זה כאן. צילום: יובל אראל

לירז צ'רכי, איספהן זה כאן. צילום: יובל אראל

אני קופץ על ההזדמנות לחוות את מופע הפתיחה, שורה שלישית מימין, קצת יותר במרכז יושבת שרת התרבות של מדינת ישראל, היוצאת, לימור לבנת, המשפחה הלוחמת וכו'. בלי פוליטיקה מיותרת, הערב נפתח בנאומים על עברית, השרה, ראש העיר, כלת פרס ראש הממשלה ללשון עברית – רונית גדיש, היא מתנצלת שהיא חברה באקדמיה לעברית, זו האקדמיה שהחליטה על הענקת הפרס…

האחיות לוז, יידיש. צילום: יובל אראל

האחיות לוז, יידיש. צילום: יובל אראל

טוב, עזבו את הטקסים, הנאומים, באתי למען השירים, יותר נכון בזכות הזמרות, תריסר, בערך, נבחרו במסגרת הפקה חד פעמית של אתי אנטה- שגב, גלית קלדרון ורועי זו-ארץ. זמרות יוצרות בשלל שפות שהביאו מהבית, צלילים ומילים ממזרח ומערב, שחדרו למוסיקה והשפה העברית והפכו לחלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית.

נטע אלקיים, שרה בחצר המלך. צילום: יובל אראל

נטע אלקיים, שרה בחצר המלך. צילום: יובל אראל

כבוד כבוד וכו', אבל אחרי שעברתי על הרשימה בברושור שחולק בכניסה, שאלתי את עצמי – "עברית שפה קשה? לעברית אין ילדים, זמרות יותר נכון, רבאק, זה כנס לכבוד השפה העברית, מדוע לא נבחרה זמרת אחת שתשיר בעברית…".

סוף סוף הסתיימו הנאומים והטקסים, חבורת הנגנים עולה לבמה ותופסת את מקומה, רועי זוארץ, המפיק המוזיקלי, ליד הפסנתר, אבנר קלמר בכינור, עוד וסאז – יניב טייכמן, קלרינט, סקסופון וחלילים – עופר פלד, כלי הקשה – ארז מונק, יהוא ירון בקונטרבס ובס, עידן שניאור בגיטרות.

דין דין ועליזה אביב, יאסו סופלקי. צילום: יובל אראל

דין דין ועליזה אביב, יאסו סופלקי. צילום: יובל אראל

ואז הן עולות, הבנות, כולן זמרות יוצרות מוכרות מהשורה הראשונה, משלל סגנונות, כל אחת ואחת מביאה את האני מאמין שלה לשורשים המשפחתיים, לתרבות בית אמא ולביצוע שיר בשפתה (של האם), לירז צ'רכי פותחת עם שיר בשפה הפרסית, אילנה אליה ממשיכה, היא שרה בכורדית, בעצם לא, אילנה מסבירה שיהודי כורדיסטן דיברו ביניהם בשפה העתיקה ביותר – ארמית, הכורדית היתה עבור השכנים, בכלל אילנה הזו מדליקה, פותחת כאן חפלה, כפיים מסביב, יש לה גם שני צעיפים שהיא מנפנפת בהם, כעת תורן של האחיות לוז, שירה ז. כרמל, טליה אמזלג ויפעת זיו, הקטע שלהן הוא יידיש, אחרי האחיות מגיעה נטע אלקיים, פלפל חריף אמיתי, מהזן של "זו ששרה בחצר המלך", היא מבצעת קטע במרוקאית, מרימה את המקום, הסתובבתי לאחור אבל לא ראיתי מישהי אמיצה מספיק לקום ולרקוד…

האחיות חיים A-WA, דעסה ופח זיתים. צילום: יובל אראל

האחיות חיים A-WA, דעסה ופח זיתים. צילום: יובל אראל

עכשיו אם ובתה – דין דין ועליזה אביב, שרות ביוונית, תלבושות המזכירות מחד את מדי חיילי המשמר הרשמי היווני ומאידך שכבות בד של נשים מסורתיות, האמת, היה חסר כמה צלחות חרס מתנפצות ועלי כותרת של שושנים מתנפנפות, אבל היו כפיים, חזקות. המופע ממשיך עם ליאורה יצחק, אתם מכירים אותי, היא אומרת, הפרוייקט של רייכל, היא שרה בהודית, רציתי מחזמר בוליוודי על הבמה, לא קיבלתי, שירה סולו, ליאורה הספיקה לדווח שהיא עובדת על אלבום בכורה. כעת תורה של סופי צדקה, מחזירה אותנו לשורשים מקומיים, עדת השומרונים, סופי מזכירה לקהל כי בעצם השומרונים הם, תכלס, החיבור הכי עתיק שיש כיום לממלכות יהודה וישראל, שמרו את המנהגים מימי ארץ כנען, ליתר דיוק, לפני 125 דורות, היא שרה שיר תפילה, אלוהינו, בשפה השומרונית שהיא למעשה השפה העברית העתיקה, עוד לפני הרנסנס של אליעזר בן יהודה…

איילה אינגדשט, שירה אתיופית. צילום: יובל אראל

איילה אינגדשט, שירה אתיופית. צילום: יובל אראל

כעת שלב הדעסה, האחיות חיים, תהל, תגל ולירון, A-WA, האלבום התימני שלהן כבר בדרך, יש להן גם תופים, דרבוקה ופח זיתים, מסורת, הן גם הולכות על שני שירים, אחד הוא שיר ערש, אני בעד, חבל שלא בצעו את  חביב גלבי, הייתי לוקח אותו אישית, כעת תורה של המנחה, אניה בוקשטיין, הספיקה להחליף את שמלת המנחה בצבע אפור כהה לאחרת, באדום שני, צמודה, מדקלמת שיר בעברית שכתבה בגיל 8, עולה מאוד חדשה בישראל, יופי של תחביר ומילים, אך את השירה היא שומרת לשפה הרוסית.

דיקלה, מחווה לפיירוז – חבייתק. צילום: יובל אראל

דיקלה, מחווה לפיירוז – חבייתק. צילום: יובל אראל

אנחנו כבר בישורת האחרונה של המופע, נותרו עוד שלוש זמרות, איילה אינגדשט, מייצגת את העדה האתיופית, היא שרה על הקשר בין אמא לבת "אמי יולדתי", שיר שנפתח במעין קריאה תפילה והופך אט אט למקצב שאנטי של פזמון וריקוד, ממש לפני השיר האחרון עולה על הבמה דיקלה, את סוף השבוע היא בילתה בסבב השקת אלבומה החדש, כעת היא מגישה מחווה לאחת מזמרות העולם הערבי החשובות – פיירוז, עם ביצוע מצוין לשיר חבייתק, לוקחת דיקלה את הקהל לאווירה סוחפת ומרגשת כהרגלה, וכעת מגיע השיר האחרון, יסמין לוי, גברת לדינו, אשר פתחה את הערב במחווה לזכר אביה יצחק לוי שכתב רומנסות ספרדיות והיה אחראי לחשיפת שורשי השירה הספרדית יהודית בימינו בדואט אל מול פס קול שירתו המוקלטת, את סיום הערב היא הגישה עם השיר "שלום יקירה" בלאדינו.

יסמין לוי, מלכת הלדינו. צילום: יובל אראל

יסמין לוי, מלכת הלדינו. צילום: יובל אראל

וכמה מילים (הרבה) שהרשתי לעצמי לצוטט מתוך תגובתה של שירה ז. כרמל הבוקר בעקבות המופע: " ווי ווי ווי!!! איזו התרגשות, איזו התפעמות, איזו התרחבות הלב והנפש!

אתמול, במופע חד פעמי (והלוואי שיעלה איכשהו שוב!!) התקבצנו תריסר זמרות  (כלומר עשר זמרות ושתי שלישיות, אבל תריסר זו מילה יפה), לערב מופלא בשם "שפת אם" כחלק מכנס לשון ראשון – כנס השפה העברית.

כל אחת עלתה לבמה מלווה בהרכב מצוין של נגנים מהשורה הראשונה (איזה כיף זה!) בעיבודיו של רועי זוארץ המוכשר, והעניקה לקהל רגע אחד של בית – שיר אחד בשפת אמה.

הרגעים האלה ניצבו על פני ציר זמן היסטורי עתיק – מהפיצול בין ממלכת יהודה וישראל, כפי שסיפרה עליו סופי צדקה יוצאת העדה השומרונית, דרך גירוש ספרד כפי שנשתמר בלדינו של יסמין לוי ; וגם על ציר גיאוגרפי חובק עולם – מתימן עם האחיות A-WA דרך הודו עם ליאורה יצחק, ועד רוסיה של אניה בוקשטיין.

השפות הרבות והיפות כל כך – האמהרית של איילה אנגדשט, הארמית הכורדית של אילנה אליה, המרוקאית של נטע אלקיים, הפרסית של לירז צ'רכי, והיידיש (שייצגנו אנחנו – האחיות לוז – עם ביי מיר ביסטו שיין בגרסתו המקורית) כל אלה חשפו את פניה היפות של כל עדה ועדה בארץ, עם האופי הייחודי שלה. פנים ואופי שהיו חבויים מעין הציבור במשך שנים רבות כל כך, ונשארו ספונים בבתים, במטבחים מעל הסירים, על יד עריסות שמנענעות אמהות ששרות שירי ערש בשפת אמן.

כשדיברתי בתום הערב עם העורכת של האירוע המופלא הזה – אתי אנטה שגב, והמפיקה גלית קלדרון (נשים מופלאות בפני עצמן!) חשבנו כמה טראגי הוא, שלא היה מקום לשפות האלה – לתרבויות העשירות והמופלאות האלה שהביאה איתה כל עדה ומשפחה – בבנייתה של ישראל לאורך השנים.

מי יודע איך הייתה נראית ישראל היום, לו לפני 50 שנה, דיקלה המופלאה למשל, הייתה יכולה להרעיד את האולם בערבית כפי שעשתה אתמול, ולקבל את התשואות שהיא ראויה להן עוד אז?!

לו אמהות ובנות כמו דין-דין אביב ואמה עליזה, היו מכתיבות את הטון, ונותנות למרחב הביתי והמיוחד של שירה בשפת אם לצאת אל מחוץ לבתים ולנצח את יישור הקו הדורסני של "היהודי החדש", דורסנות שאולי הובילה אותנו אל המקום הכל כך לא מקבל הזה, הכל כך גזעני וקשה הזה, שנקרא ישראל של 2015.

אמנם מופע אחד הוא בגדר "מעט מדי מאוחר מדי", אבל הייתי רוצה להאמין שכך תגיע הגאולה לעם ישראל – דרך הנשים, דרך אחווה ורעות ושמחה, ויפי המוזיקה והשירה. (לו הייתם יכולים להיות מאחורי הקלעים ולהיווכח כמה חוזק ואהבה ופרגון וקבלה ושיתוף פעולה ומתיקות יכול להיווצר בין נשים, למרות ובזכות היותן כוכבות-על, הייתם מבינים).

ונאמר אמן".

סופי צדקה, שומרונית, אם העברית של ימינו. צילום: יובל אראל

סופי צדקה, שומרונית, אם העברית של ימינו. צילום: יובל אראל

בקטנה – אמרתי ואומר שוב – עברית שפה קשה? חבל שההפקה לא חיפשה זמרת יוצרת אחת לפחות ששורשיה המוזיקליים מבית אמא מגיעים דווקא מכאן, מארץ ישראל, ויש, לא חסר, תחשבו לבד, בבילוניה היא לא שפת אם…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: