משינה ואהוד בנאי נפגשים בסיבוב

משינה ואהוד בנאי במופע משותף, אורח – גברי בנאי. היכל התרבות, יום שלישי, 17.02.2015. נכח תיעד ומדווח  – יובל אראל.

יובל ואהוד, בנאי. צילום: יובל אראל

יובל ואהוד, בנאי. צילום: יובל אראל

לא, זה לא עוד מופע בגל האיחודים, הקמבקים והעשורים למיניהם, כלל וכלל לא, זהו מפגש משפחתי בו הקהל זכה באפשרות להביט, לשיר ואפילו למחוא כפיים, משפחת בנאי המוזיקלית היא הגנום התרבותי של ישראל.

אמש פתחו חברי להקת משינה עם הסולן יובל בנאי ובן דודו אהוד בנאי עם חברי להקתו מיני סדרת מופעים משותפים ששדרגו את הרוקנ'רול הישראלי לאחת הרמות הגבוהות שניתן לשאוף אליהן, יובל ואהוד, והנגנים כמובן, שלומי ברכה בגיטרה חשמלית, מייקל בנסון בגיטרת בס, אבנר חודורוב בסקסופון, קלידים ואקורדיון, איגי דיין בתופים וכלי הקשה לצד וביחד עם נושי פז בגיטרה, גיל סמטנה בגיטרת בס, ניצן חן רזאל בכינור, ביל צור בקלידים, אלעד כהן בונן בכלי הקשה וערן פורת על התופים, הגישו לאלפיים וחמש מאות הצופים והצופות שמלאו את היכל התרבות עד אפס מקום, הצגה מצוינת המדגימה, מסבירה ומציגה איך לוקחים חומרים מוזיקלים שעשו כברת דרך ארוכה והפכו להמנונים ובלדות, מעבדים אותם, מכניסים תבלין חדש ששמו "הפוך על הפוך" ומגישים את המטעמים הללו כשמעליהם מנשבת רוחו של אחד האמנים החשובים שהיו כאן במאה שעברה שיוצג בשר ודם בידי אחיו, מי ששיחק את תואם רמבו בקרב על הוועד, מי שהיה והנו הצלע השלישית, הצעירה (יחסית) לשלישיית הבידור הכי טובה שפעלה בארץ הקודש, הלו הוא גברי בנאי, אחיו הצעיר של יוסי עליו השלום.

גברי ואהוד, בנאי. צילום: יובל אראל

גברי ואהוד, בנאי. צילום: יובל אראל

את אהוד ראיתי לאחרונה במסגרת חג הסיגד של העדה האתיופית, במופע שעמד בסימן "עבודה שחורה" בעקבות שירו הידוע, הנה כמה מילים שהכברתי אז על אהוד והחיבור המיוחד – "אהוד בנאי, אחד היוצרים המוזיקליים החשובים בהוויה הישראלית, נודע בקצוות מעניינים ומאתגרים מוזיקלית, תרבותית ומגיש הרבה נקודות למחשבה נוספת, כך עם פרוייקט "ג'יש" במסגרתו הוא חובר למוזיקאים ערבים, כך הפעם, אהוד מתחבר במסגרת הפסטיבל והמופע לשורה מופלאה של מוזיקאים מבני העדה האתיופית וחושף בפני הקהל שבשגרה אינו מודע או מחובר לסגנון הזה כלי נגינה וכישרונות מעולים."

גם על משינה כתבתי כמה מילים לפני שנים ספורות בעקבות סדרת מופעים אקוסטיים שנפתחה במועדון בארבי – "משינה שלי מתחילה אי שם בראשית שנות השמונים כאשר חוף הילטון היה הבית או לפחות המקום בו רובנו שרצנו, במים כמובן, בין הגלים, גם שלומי ברכה היה שם, בין גל לגל, הספיק להביא עמו חבר, יובל, הם התחילו להתעסק במוזיקה, החלו להופיע בפינגווין, בימים ההם, כשהסצנה רק החלה להתעורר, עוד לא סגורים על עצמם. בבקרים גולשים בים, בערבים מתחרעים בבילויים ומסיבות."

אכן כמו שמשינה שלי, היא שלכם, של כולנו, של כולם, כך גם הגשש החיוור, כך גם כל השבט הענקי הזה של הבנאים, להיכן שלא תפנה אחד הנציגים שלהם, שר, מנגן, מצחיק, או מציג.

שלומי ונושי, החשמלאים של הבנאים. צילום: שילי אראל

שלומי ונושי, החשמלאים של הבנאים. צילום: שילי אראל

אז מה אפשר לחדש אחרי יותר משלושים שנה? ועוד במופע שאיננו במועדון פינגוין (שם החלה שלום הציבור המיתולוגית את צעדיה), אינו במועדון בארבי שהוכתר במקדש רוק תל אביבי, ואפילו לא בארנה של קיסרי רומא באמפי קיסריה או בפארק הירקון? החורף עשה לנו טוב בזוית הזו וכינס את שני ההרכבים, יובל ואהוד לאולם שהסאונד שלו נחשב להכי טוב בארץ, היכן שמיתר כינור שנפקע יהדהד צלילו גם באחרון המושבים בשורה העורפית ביותר – היכל התרבות.

לוקחים שני יוצרים מבצעים מוכשרים, מושיבים אותם בחדר חזרות אחד ומבקשים מהם לצקת תבלינים חדשים על התבשילים המוכרים, הניסיון הצליח, לדעתי מעל המשוער, הטעם גן עדן, התבלין החדש, הסודי כאילו "הפוך על הפוך" על פיו יובל בנאי שר משיריו של אהוד ולהיפך, גם ההרכבים עצמם מתחלפים בתפקידים, מנגנים בשמחה, מאושרים, מפרגנים, הופכים למשך שעתיים עם ליין אפ של עשרים ושבעה שירים את התבשיל לראוי למספר הגבוה ביותר של מזלגות מישלין אם המדריך הזה היה מכוון למוזיקה…

היכל הבנאי תל אביב. צילום: יובל אראל

היכל הבנאי תל אביב. צילום: יובל אראל

כל כך טבעי ונכון היה השילוב וההיפוך הזה, כל כך מלא רגש, עוצמה והמון לחלוחית היה החיבור עם גברי שנכנס למופע כנושא הקול מהבית, הבית המורחב, של כל האחים, האחיינים, הנכדים והנינים.

לי באופן אישי נגעו האזכורים של יוסי, לקולו, סיפוריו ושיריו גדלתי בימי שבת מול הרדיו הישן, זה עם הנורה הירוקה שהבהבה כל אימת שהסקאלה נעה בחיפוש תחנות, ממש נטוע  בגנום האישי עם פס קול ילדות שאינך נפרד ממנו, כך שיר הנושא של יובל בנאי מאלבום הסולו החדש שלו "עוד שיר אחד" העשוי כקליפת אגוז האוצרת את כל המחשבות, הזיכרונות והצלילים בתוכה, כך גם הסיום עם "תחזור" של משינה, אלו שהלכו לעולם אחר כבר לא יחזרו פיזית, הרוח והזיכרונות ישארו עמנו, הדור העכשווי דואג וידאג לשמר אותם עבורנו אם נשכח, וכמו שרשם לי אחד העוקבים באינסטוש – כולם היו בנאי.

בקטנה – אוהו, אני כל כך מחכה לחודש מרץ הקרוב, למופע החגיגי של יובל בנאי ולחזרה של משינה לבארבי!!

ליין אפ: יוצא לאור, להתראות נעורים, דוד ושאול, בדרך אל הים, ערבב את הטיח, לא יכול לעצור את זה, עגל הזהב, למה לי פוליטיקה, כוכבים, זמנך עבר, האגס 1, גברי בנאי – בין זיכרון יוסף לשכונת הפרחים, גברי בנאי – מעל למצופה, פרצוף של צועני, עוד שיר אחד, כולם יודעים, נגעה בשמיים, את באה לבקר, בלוז כנעני, אהובתי, טיפ טיפה, ג'מלי פורוש, אין מקום אחר + היידישע ראסטאמן, הדרן: היום, רכבת לילה לקהיר, אסתר, תחזור.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: שילי אראל

וידאו

 

 

 

 

 

 

3 תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s