ראשי > עצמאי בשטח > מהשורשים אל השורשיות

מהשורשים אל השורשיות

מסע מוסיקלי ארוך הנפתח בקפה נח, עובר אל מופע השקת האלבום השני של דודו טסה ופרויקט הכוויתים "עַלַא שַוַ'אטִי", מוזיאון תל אביב לאמנות, בצהרי שישי, ומגיע למחרת עד יפו העתיקה. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל

דודו טסה והגיטרה במוזיאון תל אביב. צילום: יובל ושילי אראל

דודו טסה והגיטרה במוזיאון תל אביב. צילום: יובל ושילי אראל

פרולוג

הסבתות העירקיות שישבו לידי באולם רקנאטי במוזיאון תל אביב לאמנות לא פסקו מלשיר מילה במילה משירי סאלח ודאוד אל כוויתי שהתנגנו מעל הבמה באולם, שירה שבסופה התרומם כל האולם על יושביו במחיאות כפיים ממושכות, מעניקים כבוד ואהבה לדודו טסה ולפרויקט השימור והחייאת השורשים של השירה היהודית עירקית הקלאסית.

את היכרותי הראשונה עם הצליל המזרחי ערבי הקסום והמתוזמר בשלל כינורות וכלי ייחודים כעוד, קנון וחלילים עשיתי מול תזמורת ראשות השידור בניצוחו של זוזו מוסא, אחד הנגנים בתזמורת, הכנר, היוצר והמבצע אלברט שטרית, היה נשוי לגברת רבקה, מנהלת משק הבית בביתה המפואר של סבתי, כילד קטן הייתה לוקחת אותי רבקה אל שכונת התקווה, ממש מעל השוק והרחוב הראשי הסואן לביתם, שם הייתי מתוודע למוזיקה ההיא שאת צליליה הייתי שומע לאחר מכן מעל מרקע הטלוויזיה עם התזמורת, לא רחוק משם התנהל בית הקפה נח, לשם היו מגיעים הכוויתים, האחים סאלח ודודו עזרא, שאף הם היו חברים בתזמורת של זוזו מוסא, כדי לנגן ולשיר.

 

קפה נח, היה ואיננו עוד, גוגל מפות.

המסע אל השורשים של צאצאי העולים מארצות הערב, מהמגרב מחד ועד הסהר הפורה מאידך, הנביט בדרכך פרויקטים מצוינים, הנבירה בחומרי הקלטה עתיקים העומדים להתפורר מביאה את הצליל והשירה האותנטיים באמצעות הנכדים לכדי רנסנס אמיתי, הדוגמאות המוצלחות הן העבודות של קובי אוז עם הקלטות קולו של הסבא רבי נסים מסיקה לשימור ורענון הפייטנות היהודית טוניסאית, דודו טסה פועל על אותו קו רעיוני עם החומרים של סבו בפרויקט הכוויתים.

לאחר שבשנת 2011 קצר הצלחה והכרה נרחבת בחשיבות ובהחייאת אותם הצלילים כשלקח את ההקלטות, את המילים והלחנים מבית האחים אל כוויתי, יצק אותם מחדש ועטף את הכל במעטפת הפקתית חדשנית המביאה את הצליל והביט העכשווי אל ועל הרבדים העתיקים עם האלבום הראשון בפרויקט "דודו טסה והכוויתים" אל הדור הנוכחי תוך אמירה ברורה של האזנה והבנת הטקסטים המושרים בשפה הערבית, שפה שהיא בין היתר השפה הרשמית השנייה בישראל, שפה שרובה של האוכלוסייה אינו מכיר או מבין וחבל, העושר המילולי והרעיונות החבויים בינות לפזמונאות ההיא חושפים עולמות שלמים מלאי תרבות, אהבה, תשוקות ומאווים של בני אנוש.

כעת שב דודו טסה וממשיך את הפרויקט תוך שילוב כוחות עם שלוש זמרות מצויינות, נינט טייב, מירה עווד וריף כהן המתארחות באלבומו החדש, השני בסאגת הכוויתים "עַלַא שַוַ'אטִי" המציג שירים נבחרים נוספים מאוסף היצירה הבלתי נדלה של האחים אל כוויתי שנבחרו בקפידה. חיבור נוסף אל השורשים מתבצע באלבום עם השתתפותו של הזמר העירקי הבינלאומי איסמעיל פאדל שהגיע לארץ במיוחד להקלטות ובכך מחזיר הלכה למעשה את ההכרה של העם העיראקי, לאחר היעלמות שלטון הרודן ביצירה של האחים אל כוויתי כחלק ממורשת תרבות אמיתית של היהודים בין הפרת לחידקל, השירים בשפת הנפש של האחים אל כוויתי כתובים עם רגשות של עצבות, עם הרבה התייחסות לאהבה, לתקווה של עתיד טוב יותר, מה שנקרא מנימי הנפש החוצה, חולקים את נשמתם של הנשים והגברים המתרפקים ונשפכים באוזני המאזינים, רומנטיקה יומיומית של האנשים הפשוטים.

דודו טסה וריף כהן. צילום: יובל ושילי אראל

דודו טסה וריף כהן. צילום: יובל ושילי אראל

ואחרי כל החפירות הללו אומר כי מעבר להכרתי את דודו טסה כיוצר וזמר בעל להיטים רבים, ביניהם – איזה יום, בסוף מתרגלים להכל, לתת ולקחת, מעליות, יש בינינו בית, אני רץ, הייה לי חבר הייה לי אח, הלילה לא (עלית לי בזיכרון), באת עם השקט, עם חלומות כאלה, ובמיוחד עם אלבומיו האחרונים "סחרחורת" וכמובן "עיר ובלהות" שזיכה את דודו טסה בפרס מלחין השנה ע"ש משה וילנסקי מידי אקו"ם, חוויתי את מופע האלבום הראשון של פרויקט הכוויתים במסגרת פסטיבל מדיטרנה באשדוד בשנה שעברה, עליו כתבתי את המילים הבאות – "…חוויה מרשימה של שילוב המוזיקה בויז'ואל חי מצוין, משיר לשיר, בעוד דודו טסה עובר לחילופין מגיטרה אקוסטית לחשמלית, מגיע אחד משיאי המופע כאשר הוא מזמין את נינט טייב להצטרף אליו בשירה לשירים "ישראב קאסאק" ו"וואיכ וואיכ", אין ספק הקהל אוהב את השילוב ובכלל, מחיאות הכפיים האדירות והקריאות באוויר מבהירים לי שמדובר בבחירת אירוח מצוינת של דודו טסה…"

דודו טסה ונינט טייב. צילום: יובל ושילי אראל

דודו טסה ונינט טייב. צילום: יובל ושילי אראל

בצהרי יום שישי האחרון, האלבום החדש של הפרויקט "עַלַא שַוַ'אטִי" מתנגן במערכת המדיה ברכב כשאנו עושים דרכנו אל מוזיאון תל אביב לאמנות אל מופע ההשקה הרשמי של האלבום, אולם רקנאטי במוזיאון מלא עד אפס מקום בקהל רב ומגוון שהצליח להניח יד על כרטיסים, אחרים ימתינו לסבב השני כמה שעות לאחר מכן באותו מקום, אט אט תופסים הנגנים את מקומם על הבמה, מצד שמאל הסקשן האתני, יוצרים את הוורסיה העכשווית לתזמור הערבי הקלאסי עם כלי מיתר וקאנון המונח על ברכי אריאל קסיס שאף אחראי על העיבודים לכלי הקשת, עמו נטע מימון בצ'לו, ניצן קאנטי בכינור, לצד ניר מימון בקלידים ותכנותים וברק קרם על התופים, עידית מינצר בתפקיד אורחת עם כלי נשיפה.

דודו אל כוויתי. צילום: יובל ושילי אראל

דודו אל כוויתי. צילום: יובל ושילי אראל

ודודו עולה, אוחז בגיטרת הפנדר החשמלית, המופע יוצא לדרך, האווירה, התאורה, הסאונד, לוקחים את החומרים שבאלבום, חומרים שאתה מאזין להם באופן אינטימי, ופותחים אותם לנחלת הכלל, בחברותא, בצוותא, עם עושר מוזיקלי מתבקש במופע חי, נותן למילים לבקוע ולמנגינות לעטוף במעין מעטפת המשלבת את העבר, ההווה והעתיד, לעתים כשקולו של אל כוויתי מתנגן מהמחשב ברקע ואתה מהרהר לעצמך, ואם הוא היה כאן, כמו אז, צעיר, בחליפת שלושה חלקים ממיטב החייטים של פעם, שולף את כלי הנגינה, מוקף בקהל וממשיך את המנגינה, כעת יש מי שעושים את הדרך קדימה עימו, דודו, ריף כהן עם ההריון המבצבץ מבעד לקפלי השמלה הארוכה ונינט טייב הסוחטת מחיאות כפיים ותשואות רבות בשנייה שהיא נכנסת לבמה, חבל שמירה עוואד לא נטלה חלק עם השיר אותו היא מבצעת באלבום, לא כל שכן אם איסמעיל פאדל היה נוכח כאן, אבל מחשבות לחוד ומציאות לחוד, המופע, מושלם, מעביר את התחושות, צובע את הצבעים, ומרטיט את הגוף עם המקצבים והסלסולים, הסבתות עימן פתחתי כאן שרות מילה במילה, אני מתבונן ורואה את השמחה קורנת מפניהן, ובסיום את הדקות הממושכות שהקהל עמד ומחא כפיים…

הכוויתים, הצד האקוסטי. צילום: יובל ושילי אראל

הכוויתים, הצד האקוסטי. צילום: יובל ושילי אראל

אפילוג

הסיפור לא נגמר עם כניסת השבת, כי לכל שבת יש מוצאי שבת כאמרת חז"ל, ודודו טסה והכוויתים התארחו בחגיגת סיום הפעימה השלישית של תחנת הרדיו תדר במתחם התאטרון הערבי יהודי ביפו העתיקה, מופע שתוכנן להיום מעין מופע שקיעה אך נדחה לשעה שמונה וקצת, לאחר שהמתחם המה קהל רב ומגוון, מקומיים ואורחים, כי כידוע בתדר ההופעות הן לרווחת הקהל ולא לרווחת הקופה, הצטופפו האנשים אל מול הבמה לפני הוואן הצבוע טורקיז ומשדר את צליליו ברחבי הרשת, צלילי מזרח ערביים ויהודיים כאחד בעיר המעורבת בדרומה של תל אביב, מחזק את תחושת הדו קיום במרחב הימתיכוני, שורשיות…

דודו טסה, תדר, יפו. צילום: יובל אראל

דודו טסה, תדר, יפו. צילום: יובל אראל

כשלבסוף עלו דודו טסה וחברי ההרכב  הם הגישו לקהל מופע שאינו נופל בטמפו, בביט ובערביות העירקית שלו מהמופע שהתקיים יום לפני כן, אמנם בלי ריף ובלי נינט שיודעי עניין אמרו כי האחרונה אמורה ליטול חלק אך משום מה לא הגיעה, אולי בשל העומס בכבישי תל אביב, אך דודו לא ויתר ונתן לקהל את המיטב מאלבומו החדש לצד חומרי הכוויתים מאלבומם הראשון, שילב את שירו של פאריד אל אטראש "וואיכ וואיכ" וחתם את המופע עם השיר "אשרב כאסכ ותהנא".

בקטנה – התדר חוזר לפעול במקומו המוכר, בית רומנו, החל מיום חמישי הקרוב…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע במוזיאון תל אביב

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע בתדר ביפו

וידאו

 

 

 

 

  1. אין תגובות.
  1. אוקטובר 8, 2015 בשעה 11:42 am
  2. אוקטובר 9, 2015 בשעה 4:57 pm

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: