יבשת אפריקה החדשה של גלעד כהנא

ערב השקה לפרויקט המוזיקלי החדש של גלעד כהנא "אפריקה שלי", גלריית סוזי, בית רומנו, ערב הפתיחה, חמישי, 17.09.2015, נכחו, תיעדו, חצו את הסוואנה ויערות הגשם כדי לדווח – יובל ואדוה אראל. ספוילר – יש פלח עכוז של כהנא בגוף הכתבה.

לא שטחי, גלעד כהנא צדק. צילום: יובל אראל

לא שטחי, גלעד כהנא צדק. צילום: יובל אראל

דוקטור ליווינגסטון אני משער, המשפט ההו כל כך מפורסם לא נשמע אמש ביער האורבני שיצר גלעד כהנא, זמר, פזמונאי, משורר וסופר ישראלי, סולן ותמלילן להקת הרוק הישראלית "ג'ירפות", בעת שנפגשנו אמש בעין הסערה התרבותית בינות להמון הרב שמילא את המסדרון הארוך של גלריית סוזי בבית רומנו והחדרים הרבים שהכילו את שלל הרעיונות המתממשים לעיני הקהל כחלק מהיצירה החדשה שלו "אפריקה שלי"…

לבטח חוויתם יחד עם עוד כמה עשרות אלפי גולשי פייסבוק את השוטטות המעורטלת לחלוטין של גלעד כהנא באולמות מוזיאון תל אביב לאמנות בעוד מבושיו הופכים לחבילת פיקסלים, שוטטות מוזיקלית חשופה שבאה כדי לקדם את הגעת הקהל התל אביבי הצעיר תאב החוויות אל האירוע.

כך גלעד כהנא בעצמו על האלבום והיצירה – " באלבום 'אפריקה שלי' יש 17 שירים, כל אחד מהם קיבל חדר. החדר נולד בהשראת השיר אך המשיך הלאה לחיים משלו. זו לא הופעה – זו אורגיה של יצירה חדשה בעקבות האלבום. 50 אמנים שמשתפים פעולה ב17 חדרים שבכל אחד מהם מתרחש מיצג אמנותי אחר: מחול, וידאו ארט, חולדות מבד, פינת עינויים, מוזיקה חיה, תיאטרון אימה, ספוקן וורד, איור, הדפסים, הוצאה להורג, צבעי חשמל, ניסויים בבני אדם וחורי הצצה."

אז הגענו!!

מריה קונג בסוזי, אמזונות. צילום: יובל אראל

מריה קונג בסוזי, אמזונות. צילום: יובל אראל

בית רומנו, הבניין שהפך בשנים האחרונות למקום משכנה של תחנת הרדיו האינטרנטית ומעיין המופעים ומיצגי התרבות האורבנית "התדר", הולך ומשנה את ייעודו המקורי, המבנה שהוקם בשנת  1947 מדרומה של מסילת הרכבת הישנה מירושלים ועד מזח התפוזים בנמל יפו, אכלס במקור כשלוש מאות חנויות ומספר משרדי ממשלה, בבחינת הקניון העברי הראשון בטרם הכריז בן גוריון על הקמת מדינה ובית לאומי ליהודים בארץ ישראל, יתכן מאוד שהגוונים המוזיקליים הנשזרים כעת בין הקירות האפרפרים וחיוורים של הבניין עתה סוגרים מעגל נסתר שנולד עוד בטרם הונחה אבן הפינה לבניין עת שכנו בבית קאפוס הטמפלרי שניצב באותה נקודה קודם לכן בני הזוג שלומית וארתור רופין, כי שלומית עליה השלום הקימה את בית הספר הראשון למוזיקה של תל אביב.

אבל די לחפור בהיסטוריה המאוד רחוקה של צבר לבנים, חלונות וקומות זה, אנסה להתקדם על פני קו הזמן ולהגיע בדילוג מהמופע ההיסטורי של להקת הג'ירפות בשפת ימה של תל אביב באירוע "לילה לבן" הראשון בהיסטוריה של העיר הלבנה אי שם בין סוכת ההצלה של חוף אלנבי לצינור הביוב הישן שהוביל מכרם התימנים ועד הים, בבחינת המפגש הראשון שלי עם האיש והתופעה, גלעד כהנא, המוזיקאי הנוטה לחזור על מילותיו ומשפטיו הלוך וחזור במטרה להדגיש את האבסורד הלוגי שבהם\ן…

את הנתח הראשון החושף את נבכי מחשבותיו זכיתי לטעום בזכות החברים ממונוקרייב שהפיקו את הסדרה "סיפורים במונו" וארחו את גלעד כהנא לפני מספר שנים ונתנו לו לשפוך את שיחו בפני הקהל בתאטרון תמונע, אמשיך ואחפור, כי אני יכול, ואציין כי גם הזדמנתי לטעום מהחיבור בין גלעד כהנא ומוזיקאית נוספת העונה לשם נינט טייב במהלך מופע ההשקה לאלבום הסולו הקודם שלו " The Walking Man II: Bad Love" במועדון בארבי אי אז בשנת 2011, טעמתי שוב את טעמן של הג'ירפות במופע שישי צהריים באותו מועדון ונכחתי לא פעם עת התארח כהנא כאורח באירועים שונים בהם נאם נאומים חוצבי להבות אש סימבולית עובר עד לשיא שהתקרא "לא כוחות" במסגרתו שילב כוחות עם תמיר מוסקט וחבורה גדולה של מוזיקאים, הן מהבלקן ביט בוקס, עובר דרך מרינה מקסימיליאן ונוגע גם באחיות חיים הלו הן A-wa.

אולם מדוע כל החריש חפראווי הזה, הרי אני אינני כהנא וכהנא איננו אני, הוא היוצר, המזמין, אני המסקר המתארח, ליל חמישי, טור אנושי הולך וגדל מסתמן במעלה המדרגות של בית רומנו עד לפתחה של גלריית סוזי לאמנות אורבנית מיסודו של יוסי מזרחי, איש להקת הקולקטיב, מוזיקאי ומפיק ובן זוגה כדת משה וישראל של נינט טייב (מעגל נסגר…), שאלה ותשובה ואנחנו בפנים מותירים את ההמון להזדיין בסבלנות עד פתיחת הדלתות.

לירון משולם, צלילים של כאב, פלורה. צילום: יובל אראל

לירון משולם, צלילים של כאב, פלורה. צילום: יובל אראל

מסדרון ארוך ומכוער כמיטב המסורת של משרדי מס הכנסה וקללות ממשלתיות אחרות מקבל את פנינו, זו הכניסה לגלריית סוזי, לאורכו של המסדרון חדרים חדרים, בהם לבטח ערבבו פקידים מסורקים למשעי חובשי משקפיים וחולצות לבנות את הכפית בכוס התה החם גם בעיצומו של הקיץ, כעת החום הנובע מהיעדרותה של מערכת מיזוג אוויר והמון רב המשוטט כבר בין החדרים לחוויה של יער אפריקאי קו משווני אורבני לחלוטין, כל חדר, בבחינת כברת דרך נוספת ביער העבות חופן בתוכו רעיון ייחודי, מוזר, שונה, בלתי שגרתי אם כי די מרתק ומסקרן, בינות החדרים מתפרסים היוצרים הרבים והמגוונים הנוטלים חלק בהוויה הזו, הוויה שסופה להפוך לאלבום מוזיקלי כפול שיצא לאור בפורמט ויניל (אוף הויניל הזה, הדבר היחידי שטוב בו הוא האותיות הגדולות על העטיפה האחורית…), בשלב זה, אחרי שמונה פסקאות מילים אתם בוודאי כבר מתעייפים ושואלים מה אני בדיוק רוצה, או, גם אני שאלתי את אותה השאלה, חדר חדר, עולם אחר, מנותק לחלוטין מההוויה שבחוץ, כאן נינט טייב בחדר חשוך לחלוטין, ניצבת מאחורי עמדת תקלוט לכמה רגעים, והנה היא כבר ישובה על כסא ואוחזת בגיטרת הטורקיז החשמלית שלה, מנגנת ושרה, הקהל שמצליח להידחק פנימה עומד קרוב קרוב, לא מספיק לבהות במיצבים שעל גבי הקירות, וידאו מרצד מכאן ותמונות זוהרות זרחן לילי משם, טעימה ראשונה…

סלפי, מגנטים, זיקוקין. צילום: יובל אראל

סלפי, מגנטים, זיקוקין. צילום: יובל אראל

אני יוצא שוב אל המסדרון ההולך ומתמלא קהל, סקרנים, צופים, אמנים, אורחים, נעים פנימה והצידה, נבלעים בחדרים השונים או עומדים בתור בסבלנות כדי להציץ בחדרים האחרים, הנה חדר נוסף המקבל את פניך בערימת שאריות בד הזרוקים על הרצפה, שני מתקני קולבים התולים סט חולצות כותנה לבנות ותיקי גב מפשתן, בהמשכו סדנת עבודה והדפסה עם צנצנות וכלי צבע ושני אמני דפוס עושים את מלאכתם וחוצבים דוגמאות הדפס על גבי הבגדים לבקשת הקהל, גם בחדר זה ישנה תפאורה משנית, היא תפאורת שמיעה, צלילי מוזיקה מתנגנים ברקע, עוד חלקים מתוך האלבום, זה השלב שבו אני אמור, על פי חוקר הארצות בולה מטארי או בשמו האנגלי סר הנרי מורטון סטנלי לשלוף את הסכין הארוכה, לחתוך את חבלי ושיחי היער העבות ולהתקדם הלאה, אני מוצא עצמי בחדר לבן ובוהק בפינתו האחת שולחן לשניים עליו מונח פמוט זוגי עתיק אולי מוכסף, כמה כוסות עם שאריות יין אדום ומערכת סכום, בפינתו השניה ניצב אורגן פסנתר חשמלי, ימבה של כבלים ומיני קונסולה, מאחורי הקלידים עומדת יושבת הגברת לירון משולם AKA FLORA המזמינה את הקהל שניים שניים להתיישב מולה, לחבוש אוזניות ולהאזין לנגינתה בעוד השאר ממתין בסבלנות בפתח החדרון ומעביר זמנו בהצצה בכתובות שעל הקיר…

במעבר חד אני מגיע לחדר נוסף, כאן אני מקבל לבטן מכות ביטים אקלטרונים ומזהה את צלילי האלבום החדש של הגרזנים, חברי רד אקסס ליד עמדת תקלוט כשהקירות מסביבם עמוסים בפריטים מסקרנים, אני מסמן את החדר, הוא יחזור במערכה אחרת…

אודי שרבני מדבר והקהל מקבל מכות. צילום: יובל אראל

אודי שרבני מדבר והקהל מקבל מכות. צילום: יובל אראל

חדר נוסף שעל דלתו ניצבת משגיחה חובן בתוכו סיפור פסיכי לחלוטין, מיטה זוגית במרכזו, עליה מונחת גופת בחורה המכוסה בסדין עד ראשה שעיניו נעוצות בתקרה ללא ניע, לצידה על גבי כסא גלגלים יושב קשור כבול בחור מזוקן שידיו לכודות באזיקון פלסטי, בין המיטה והקהל המתפרס לאורך הקירות ניצבת בחורה הלבושה בתחתונים וחזייה, ויכוח קל עם המשגיחה האחראית בשאלה ההו כל כך גורלית לצלם או לא לצלם נקטע בשאגה של החזיה והתחתונים "שיצלם, ברור שיצלם" ואני כבר בתוך החוויה, הבחור מחובר למגש עם שיפודים, העלילה מסתבכת כשהחזיה והתחתונים עונה לשיחה בסמארטפון, הנקשרת לסיטואציה המוזרה והמביכה, המאוזק מקבל כמה סטירות על זקנו כשהוא כושל לאכול מהשיפודים, החזיה והתחתונים שולטת בחדר, זה ברור, היא טיפוס דומיננטי, ברחתי החוצה…

עוד תור משתרך לפני דלת סגורה, קריצה לאחראי ומילת קסם, צילום, וידאו, ואני בפנים, יחד עם בחורה נוספת ההופכת ברגע לאורחת הכבוד, בחור ובחורה המצויים בחדר מושיבים אותה על כורסא נינוחה, לפני מוקרן דרך לפטופ על גבי הקיר מגוון תצלומים, ביניהם אני מספיק לזהות את רבין, פטריה אטומית ועוד כמה אירועים מוזרים, השניים מנסים לעורר את תשומת ליבה של האורחת הנראית די מאושרת מהסיטואציה, הנה מצלמים אותה סלפי בסמארטפון, הנה משליכים עליה ערימת שטרות כסף (רק חבל שמדובר בהדפסה מקומית שאיננה עוברת לידי הסוחר…), והנה זיקוקי יומולדת, והנה טעימה, והנה לגימה, חפלה לאיש (אשה) אחד, החוויה מסתיימת כשהמדפסת הזעירה פולטת תמונת מגנט המוגשת לאורחת, אני מסתפק בהתבוננות ותיעוד ועף החוצה.

ממשיך את השיטוט ונכנס לעיצומה של חגיגת ריקוד חצי שבטי חצי כוריאוגרפי של חברי להקת המחול "מריה קונג" שגלעד כהנא התארח באחת מהופעותיה במועדון בארבי בעבר, חבל חוצץ בין הקהל והרקדנים ורקדניות המבצעים תנועות ריקוד איטיות וקצביות בזמנם החופשי, מבט לצדדים מגלה כי גם קירות חדר זה דורשות תשומת לב, עניין לא קל כשאתה בוהה בריקודים, ג'ונגל אורבני אמרתי כבר כאן?…

החפצה ותקליטיה, שרוני וצח. צילום: יובל אראל

החפצה ותקליטיה, שרוני וצח. צילום: יובל אראל

חדרים חדרים, גלעד כהנא אומר שישנן 17 כאלו, אני כבר רזיתי שני קילו רק בשל החום והלחות, גלעד עובר לידי ואומר לי, אתה צריך לשתות מים, אני שולף את בקבוק המים שלקחתי מהבר (כן יש גם חדר מינגלינג חופשי ובר המוכר משקות) בדרכי להציל את מאגר הלחות בגופו של יואל ממן (!) השומר על הקלידים של פלורה בעודה ממתינה בחדר הכאב כדי לזכות בדיקור מחט בקצה אצבעה, אי!…

במבוך החדרים הזה ישנן עוד פעילויות רבות, מיצבים, מיצגים, מוזיקה אנושית חיה או מוקלטת, מרפסות אוורור ועישון, אירוע חי נושם ופועם, הנה מושון מכהן ומושון, הנה צברי משי צברי, אנשי תעשיה לצד האמנים, תל אביב הסצנה ממלאה את החלל, אירוע חי ונושם (אמרתי רק לפני רגע), גלעד לוחש לי – בא אחרי, אני נחפז עם המצלמה, מבין שזו ההזדמנות, עובר למצב וידאו ומתקדם, חוזרים לחדר של רד אקסס, זוכרים? כמה מערכות קודם לכן, האלבום החדש מתנגן, אנחנו נופלים בדיוק על הפרשנות של הגרזנים לשיר של הברוידים המוכרים כמסך הלבן, פאנק עברי עצמאי, השורות חוזרות על עצמן ועושות לך שטיפת מח טוטאלית – אם אתה רוצה ללטף אותי אז תלטף אותי עד שתהממם אותי, אקסס, אני, גלעד ועוד כמה סקרנים בחדר, ברגע תושיה אני שולף את הסמארטפון ומפעיל אפליקצית תאורה חזקה, לטובת התיעוד, גלעד, חנוט בחליפה ומקושט בשרשר זהב ענקי מעל החולצה הפרחונית המכופתרת לוקח את המיקרופון, לוחש דבר מה לאקסס (תן לי ריברב ואז תעלה לאקודהוד חזק…) ופותח במונולוג גלעד כהנא קלאסי רפטטיבי (נו, כדי לחזק את המשמעות של המילים מעבר לאותיות), קהל מתאסף, חלק מצליח להידחס לחדרון, חלק עומד בפתח, נרגש, מוקסם, משתאה…

נינט, סוזי, אפריקה. צילום: יובל אראל

נינט, סוזי, אפריקה. צילום: יובל אראל

אני ממשיך הלאה, מתחיל לאבד כיוון, הנה ספוקן וורד של אודי שרבני המלווה בתיפוף של יוני שרוני (גרדן סיטי מובמנט ושדרן תדר והקצה בכיר) על גבי שדיה של בובת חלון ראווה, החפצה מוזיקלית טהורה…יש ספה בחדר, צח מהתדר מנצל אותה להשתרע, הקהל נכנס ויוצא בעוד שרבני חוצב מערות ומנהרות וירטואליות באוויר החדר באמצעות מילותיו, אני כבר המום ברמה גבוהה, ממשיך ומגיע לחדר נוסף ומוצא שם תקליטנית שמלווה עצמה בכלי מיתר אתני כלשהוא, לא מצליח להבחין, הזיעה זולגת ומכסה את ארובות עיני, יופי, אני מוריד משקל!, יוסי מזרחי, הקולקטיב ובעלהבית מנגן על קלידי פסנתר אורגן בעוד מימינו מישהי מפעילה מכונת סריגה מהסוג המרעיש, אפקט החוזר על עצמו אחר כך ששלומי שבן משחק עם הקלידים, אני נוחת בחדר הבא, אופס, אלו בעצם השירותים, מתוך החוויה המוטרפת כאן גם חדר זה נראה כמיצב מיצג אורבני פעיל, בעצם זה נכון…אני נכנע, לוקחים עצמנו למטה, נפרדים מיבשת אפריקה של גלעד כהנא הנמשכת עד חצות ומרווים את צימאוננו בכוס בירה בחצר התדר למטה…

אפריקה שלי, בואו גם הערב. צילום: יובל אראל

אפריקה שלי, בואו גם הערב. צילום: יובל אראל

כעת אני ממתין לראות, למשש או סתם לגלוש במדיה הכוללת של האלבום. אפריקה שלי, של גלעד כהנא והמון אורחים, בטח שכחתי, פספסתי כמה.

החוויה האפריקאית אורבנית של גלעד כהנא נמשכת גם הערב, שישי וגם מחר, מוצ"ש, לבשו את חליפת הסאפרי שלכם, הצטיידו בכילה נגד יתושים, סכין חדה כנגד טורפים, כסף לכרטיס ולשתייה ותנו גיחה לאפריקה, גלריית סוזי, קומה שלישית בבית רומנו, רחוב אילת 9 יפו תל אביב.

כל כך הרבה ידעו, מה הם לא רצו, נתנו את הנשמה שם, היו שצעקו, היו שבעטו, היו שרק עמדו שם, חושב על פוליטיקה, במקום על רומנטיקה, אפריקה שלי…

אפריקה שלי היא בסך הכל הזייה מתמשכת בהשתתפות: יוסי מזרחי, מיכאל מושונוב, רד אקסס, מריה קונג, סיון טלמור, נינט, אניה בוקשטיין, תום דרום, רוני מיכאלי, אלעד קופלר, גיא תמם,שריאל קסלסי, צח בר, גיא פיטשון, יובי גרשטיין, עודד פרבר, טל לניר, אמיר 'סמי' גבריאל, איריס ארד, מיקה תימור, חן זאוסמר, זיו ברקוביץ', טל סולומון ורדי, יובל לייבוביץ', איתוש, מוריה בש, ברק להב, שאשא דותן, דניאל קלר, דניאל אנגליסטר, אלמוג ברים, עודד פרבר,סאנדיי,flora,דבי שחר, אודרי קווה, נועה שיף, גוני ריסקין, קובי מרקורי, יוליה פיטין, ניצן מינץ ועוד…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמסע…

בקטנה – האירוע נמשך שלושה ימים לכן ארגנו לכם עוד גלריית תמונות שצילמה דפנה טלמון…

וידאו

 

 

 

 

3 תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s