בלוז לחימום החורף

פסטיבל הבלוז של תל אביב במהדורת חורף גרסה אקוסטית, יובל אראל נכח, חווה ומעביר הלאה, קריאה והאזנה.

ההיבי ג'יביז, מרכז ענב. צילום: יובל אראל

ההיבי ג'יביז, מרכז ענב. צילום: יובל אראל

שנת 1620 הייתה שנת הבלוז, או יותר נכון שנת לידתו של הסגנון, כאשר שבויי המלחמה השחורים מאפריקה הובאו לראשונה כשלל כח אדם לצרכי עבדות במדינת ווירג'יניה היישר לשדות הכותנה והטבק, את יגונם הם ניסו להקהות באמצעות שירה אפריקאית שנטבלה אט אט בהשפעות מקומיות, שירים על צער, כאב, נטישה ושאר מרעין בישין אותם חשו על בשרם או למדו מהתנ"ך שנכפה עליהם, גלגולים רבים עבר הסגנון המוזיקלי העצוב הזה עד שהתגבש לכלל ז'אנר העומד בפני עצמו עם ארבעה סגנונות משנה כדלקמן – קאנטרי בלוז, דלתא בלוז, ג'אז בלוז וווגי בוגי בלוז.

ג'רון "בליינד בוי" פקסטון, מרכז ענב. צילום: יובל אראל

ג'רון "בליינד בוי" פקסטון, מרכז ענב. צילום: יובל אראל

את ימית הגר פגשתי לפני מספר שנים באחת התחנות של ה"תדר" בתל אביב, היא סיפרה אז שהיא עומדת להביא לארץ אמני בלוז וכדאי לבוא למופעים… אז באתי, התאהבתי, כל השאר היסטוריה. ימית מנהלת בשנים האחרונות בוקינג עשיר של מופעי בלוז מהליבה של ערש היצירה, מיסיסיפי, אלבמה, לואיזינה וניו יורק, כל אורח המגיע לארץ מעניק לקהל המגיע להופעות חוויה מזוקקת של יצירה ונגינה מתוך הלב אל הנשמה.

אחרי שהפיקה פסטיבל בלוז תל אביבי בתקופת הקיץ היא חזרה עם סשן נוסף ורחב לימי החורף בדגש אקוסטי, ארבעה ימים עם ארבעים מופעים, לצד אמנים מקומיים רבים  החיים את הסצנה הזו, ידועים יותר או פחות, שולבו בפסטיבל שלושה אורחים מחו"ל, כן מארצות הברית של אמריקה, עליהם הנחתי את האצבע כאשר עיינתי ברשימת המופעים המתוכננת.

הראשון, סוג של מולטי טאלנט מבחינתי, זו הפעם השנייה שהוא נוחת בארץ, בחור צעיר מאוד, אומרים שיש בו דם יהודי, כן, הוא אפילו יודע למלמל מילים ביידיש, ג'רון "בליינד בוי" פקסטון, הכינוי במרכז שמו על שום היותו כבד ראיה, אך כל חושיו האחרים חדים ומזוקקים, הוא מנגן על פסנתר, כינור, גיטרה אקוסטית, בנג'ו, מפוחית פה ועוד כמה כלים קטנים כאלו שעושים נעים וקצבי באוזן, הוא יודע לספר בעדינות ותוך כדי בדיחות על עצמו ועל החיים והכי טוב הוא עושה בלוז כמו שצריך, מניח למקצבים הרפטטיביים להוות מצע נוח ליציאות אלתור וסולו מעולות, ראיתי ושמעתי אותו אז, וידעתי שאהיה חייב ומוכרח לראות ולהאזין לו שוב, ואכן ג'רון עושה כאן סבב הופעות ענקי, במונחים של בלוז, חורש את הארץ, כבר ערך שלוש הופעות רק במסגרת הפסטיבל בתל אביב ועוד ידו נטויה.

המופע הראשון שחוויתי עמו בפסטיבל התקיים בשעות צהרי שישי במרכז עינב כאשר המופע הוקדש לעמותת כבדי ראייה שמלאו את האולם, החימום לג'רון היה של צמד ההיבי ג'יביז המצוינים, סוג של קבלת שבת מעולה מבחינתי להתניע עבורי את חווית הפסטיבל.

לאון "ליטל ג'ימי ריד" אטקינס, מייקס פלייס. צילום: יובל אראל

לאון "ליטל ג'ימי ריד" אטקינס, מייקס פלייס. צילום: יובל אראל

בערב, שהיה קר במיוחד, הגעתי לטיילת בתל אביב היישר לפאב התיירים מייק'ס פלייס, שהיה פשוט מפוצץ, שם על הבמה הקטנטונת בחדרון הסגור החלו חברי להקת Sobo לחמם את האווירה עם כמה קלאסיקות ואפילו קטעים שלהם, פרשנות עברית לבלוז, אחרי החימום הגיח מאחור ליטל ג'ימי ריד, או בשמו האמיתי לאון אטקינס, בן 77 עם רעמת שיער לבנה, חולצת משי אדומה בוהקת וגיטרת פנדר חשמלית בגוון עץ מהגוני, מפוחית לצווארו וכול כולו נותן מופע אחד אדיר ומלא אנרגיות כאשר ההרכב המלווה, החבר'ה מ- Sobo עושים את המלאכה בנאמנות, אמנות והצלחה רבה רק כשהוא לוחש להם לפני כל קטע את האקורד המתאים, אדיר, פשוט אדיר, שעה תמימה של מופע עם ליטל ג'ימי, הוא יורד להפוגה קלה של כוסית יחד עם הקהל וחוזר לעוד שעה אל תוך הלילה, בלוז חשמלי במיטבו.

פידמונט בלוז, וולרי ובן טרנר, מועדון האזור. צילום: יובל אראל

פידמונט בלוז, וולרי ובן טרנר, מועדון האזור. צילום: יובל אראל

כאשר תכננתי לחוות את המופע האחרון של אורחי חוץ לארץ בפסטיבל במוצאי שבת לא ידעתי שהמולטי טאלנט הראשון, פקסטון, ירצה לעלות לסשן נוסף, כך שאת מוצאי שבת חגגתי עם מופע כפול במועדון האזור, בחלקו הראשון, באווירה אינטימית, הופיע הצמד פידמונט בלוז, הם זוג בחיים, וולרי ובן טרנר, היא אשה לבנה המנגנת בגיטרה אקוסטית ומיטיבה להדריך ולהסביר למקורות השירים שהיא מבצעת, חלק גדול מהם קלאסיקות עתיקות כימי הבלוז, הוא, אפרו אמריקאי, מנגן על קרש כביסה, לא הקרש פח הפשוט שסבתותינו והחלוצות שפשפו עליו את חולצות ומכנסי אתא, אלא יצירת מופת עבודת יד שלו, שלושה דגמים בגדלים שונים עם כמה פטנטים נוספים מורכבים, נגינה באצבעות חשופות, מפרטי מתכת או מברשות תיפוף, תולה על צווארו מפוחית קטנה ועונד על רגלו פעמוני עץ קצביים, וולרי ובן לקחו את הקהל הנינוח למסע מרתק של מנגינות וסיפורים מפעם פעם במערב הפרוע בואכה החוף המזרחי, חוויה של פעם ב…

ג'רון "בליינד בוי" פקסטון במועדון האזור. צילום: יובל אראל

ג'רון "בליינד בוי" פקסטון במועדון האזור. צילום: יובל אראל

את הקינוח, כפי שכבר חשפתי, הגיש ג'רון "בליינד בוי" פקסטון, הבחור אמנם ניגן הפעם רק על ארבעה כלי נגינה וויתר על הפסנתר שהיה מכוסה מאחורי הספות, אך היטיב לצלוף במיתרים של כלי הנגינה לצד השירה עד שחשתי צורך עז לסובב את תפוחי האדמה או נתח הבשר מעל מתקן הצלייה שלא הונח מעל ערימת הגחלים הרוחשת שלא הודלקה במועדון, כשהגענו לחצות הלילה, לשמחתי לא חיכו לנו סוסים קשורים מחוץ לצריף של האזור אלא המכוניות הרגילות של עיר עברית בינונית, המסע לדלתת המיסיסיפי והשדות של לואיזינה הסתיים.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של ג'רון פקסטון במרכז עינב

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של ליטל ג'ימי ריד במייק'ס פלייס

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של פידמונט בלוז במועדון האזור

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של ג'רון פקסטון במועדון האזור

בקטנה, סקירת מופעי בלוז חו"ל מבית ימית הגר בבלוג:

המופע של ליאו באד וולש

המופע של ג'רון פקסטון

המופע של הכומר וויליאמס

המופע של סדריק ברנסייד

המופע של טרי הרמוניקה בין

וידאו

 

 

 

 

 

 

 

2 תגובות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s