ראשי > עצמאי בשטח > האיש שראה הכל עוד לא ראה כלום

האיש שראה הכל עוד לא ראה כלום

מופע לציון עשרים שנה להשקת האלבום "האיש שראה הכל", להקת רוקפור, מוצ"ש 09.01.2016 בארבי, נכח תיעד ומדווח – יובל אראל, צילום וידאו – אדוה אראל.

אלי לולאי, ראה הכל? צילום: יובל אראל

אלי לולאי, ראה הכל? צילום: יובל אראל

אז, אי שם בתחילת שנות התשעים של המאה שעברה, קצת לפני שהורדות פיראטיות בטורנט היו דבר של מה בכך, את התחליף למקור היו מגישים לך בדוכני התחנה המרכזית והשווקים, דיסקים צרובים קראו לזה, פיראטים, בבחינת חצי ואף רבע מחיר מהאורגינל שהיה מונח על מדפי החנויות שעדיין שלטו על השוק ביד רמה, כשהייתי עובר ליד הדוכנים הייתי עוצר מעת לעת לפשפש ולראות אלו מציאות יש ולהבין מה הלך הרוח בסצנה המוזיקלית, כי הרי מי שטוב ופופולארי משועתק ונצרב בן לילה באלפי עותקים, כך האלבום ההוא של רוקפור, להקת רוק ישראלית שלפתע נקבעה בסצנה כהרכב הפסיכדלי הישראלי הרציני באמת, האלבום "האיש שראה הכל" נחשף לעיני לראשונה באותם מדפי דוכנים, הסתכלתי עליו לראשונה וחשבתי לעצמי "נו, בטח זה עותק לא איכותי, אפילו להדפיס העתק של עטיפה הפיראטים האלו לא מסוגלים, התמונה דהויה ומטושטשת…"

 

 

רק השבוע התברר כי התצלום על גבי האלבום הנו גזירת פריים מתוך פילם 8 מ"מ שהמתופף איסר טננבאום, הביא מביתו, האיש שבתצלום הוא מר טננבאום, שהיה חובב טיולים וככל הנראה ראה הכל…

כמי שאכל את הפסיכדליה של שנות השישים המאוחרות ושנות השבעים המוקדמות נתתי כבוד אמיתי לצליל שחברי רוקפור הפיקו באלבום "האיש שראה הכל", במיוחד השילוש הכל כך פופולארי של השירים "האיש שראה הכל", "חור בלבנה" ו"מכונת הזמן", אפילו חבורתו המיתולוגית של ז'אק קטמור לא יצרה פסיכדליה שכזו. יש בו באלבום מעין מסע לאחור בזמן, נותן לך תחושה שהנה כעת אתה צעיר יותר

ברוך בן יצחק, ראה את האיש. צילום: יובל אראל

ברוך בן יצחק, ראה את האיש. צילום: יובל אראל

ההזדמנות הראשונה לעמוד מול הבמה ולראות את חברי רוקפור, אז עדיין ארבעה בלבד, כשאלי לולאי טרם חזר, הייתה במופע חגיגי לציון חמש עשרה שנים לאלבום, הזדמנות שהפכה ביום המחרת לכתבה השביעית בבלוג של יובל אראל שהחל את צעדיו הראשונים, בלשון זו הגדרתי את הלהקה ומעמדה – "להקת רוקפור היא מהלהקות החשובות, הבולטות והמשפיעות ביותר של ישראל בעשרים השנים האחרונות. במהלך שנות קיומה, הוציאה הלהקה עשרה אלבומים, חלקם הפכו לנכסי צאן ברזל ('האיש שראה הכל', 'בחזרה לשבלול'), וקיבלו ביקורות מהללות בארה"ב ובאירופה (שרשרת האלבומים באנגלית משנת 2000 ועד 2007). למעשה, רוקפור נחשבת ללהקת הרוק הישראלית המוכרת ביותר בעולם מאז 'מינימל קומפקט', בעיקר בזכות הופעותיה במשך שבע שנים רצופות בארה"ב ובאירופה, לרבות לצד ענקים בקנה מידה עולמי…"

רוקפור, הקהל שראה הכל. צילום: יובל אראל

רוקפור, הקהל שראה הכל. צילום: יובל אראל

מאז הספקתי ללוות את חברי רוקפור בהופעות לא מעטות, במיוחד בכמה מהחשובות שבהן, באביב 2013 במופע איחוד חד פעמי עם אלי לולאי, זמן קצר לאחר לכתו בטרם עת של אריק איינשטיין בערב מיוחד שהוקדש לאלבום המחווה "בחזרה לשבלול", ולפני שנה עת חגגו את חזרתו המלאה של לולאי להרכב ויציאה לדרך חדשה עם האלבום האחרון, לא לדבר ולספור את שלל המופעים ה"יותר קטנים" כמחווה לקול השלום, מופע אקוסטי לכבוד בועז כהן מתחנת הרדיו 88 אפ אמ, ואפילו חוגגים באחד מימי ההולדת של האוזן השלישית והאוזן בר, ועוד לא אמרתי אף מילה על רוקפור כהרכב המלווה והמפיק עם נינט, במהפך הרוקנ'רולי המעולה שלה!

כן, הספקתי לצבור בעשור האחרון הרבה שעות רוקפור, לדידי היא נחשבת לאחת הלהקות הוותיקות של פליטי שנות התשעים הממשיכה ליצור ולנגן ול"חנך" דורות חדשים על רוקנ'רול.

איסר, הבן של האיש, תכלס. צילום: יובל אראל

איסר, הבן של האיש, תכלס. צילום: יובל אראל

אמש הגעתי למועדון בארבי על מנת ליטול חלק כצופה במופע החגיגי לכבוד יום הולדתו העשרים של האלבום, אלבום ששיריו עדיין מהדהדים ועדיין מרגשים כבעבר, בין אם אתה נושא עמך מטען די.אנ.אי מוסיקלי סביבו ובין אם אתה נחשף אליו רק עתה, כי איכות היא איכות היא איכות, לא סתם המופע הוכרז כסולד אאוט לפני זמן רב, בערב הראשון ובערב הנוסף שנפתח מיד אחריו, כי לקהל צרכני המוסיקה, ובמיוחד אלו שגדלו על רוקפור יש תמיד את הדודה לצרוך עוד ועוד, שוב ושוב, הפסיכדליה ממכרת, סוג של התמכרות חיובית.

רוקפור, מיתוס חי נושף ונושם. צילום: יובל אראל

רוקפור, מיתוס חי נושף ונושם. צילום: יובל אראל

אז מה היה לנו, עניין פשוט ולא מסובך, קטעי וידאו נדירים שאותרו ותורגמו לדיגיטל (יוני שרוני, תעלה אותם לאתה צינור, תודה) הוקרנו מעל הבמה, הרוקפורים בצעו את האלבום במלואו מההתחלה ועד סופו, ירדו לחמש שניות מהבמה והמשיכו בביצוע מרגש של שלל חומרים מהטובים שלהם, במיוחד אלו האהובים עלי, בפרט לאחר שאת השלף שטונדה של שבת העברתי בצפייה בסרט מציצים, מה צריך יותר מזה, "העולם המופלא" שתמיד אבל תמיד מעלה בי אסוציאציות ילדות של איסוף תמונות אנציקלופדיה והדבקתם באלבום "העולם המופלא", "אבשלום" ו"קח לך אשה" מהמחווה לשבלול שהיוו בשבילי ועבורי את הסימביוזה הלילית הנכונה, והקהל? פשוט עמד ושר מההתחלה ועד הסוף, כי האיש שראה הכל עוד לא ראה כלום…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

 

 

  1. אלון
    ינואר 10, 2016 בשעה 7:46 pm

    האיש בתמונה המטושטשת הוא אבא של איסר.

    אהבתי

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: