ראשי > עצמאי בשטח > הסגול היה הפעם כהה מתמיד

הסגול היה הפעם כהה מתמיד

להקת הרוק המיתולוגית, דיפ פרפל – סגול כהה, חוזרת לישראל בפעם החמישית, יום ראשון, 22.05.2016, אמפי לייב ראשל"צ. מביא את הדיווח והפרשנות העיתונאי והמוסיקאי – אדר אבישר. צילום – ליאור כתר, לאה אבישר, איציק בירן.

יאן גילאן, דיפ פרפל. צילום: ליאור כתר

יאן גילאן, דיפ פרפל. צילום: ליאור כתר

פרולוג:

שנת 1969 הייתה שנה טובה ליהודים… שנתיים לאחר מלחמת ששת הימים, אופוריה בכל פינה, נסיעות לרמאללה לאכול חומוס וחנויות תקליטים משגשגות. הצ'רצ'ילים, הסגנונות והאריות נותנים בראש ומדי פעם עולות שמעות על הגעתם של הביטלס למסע הופעות בארץ הקודש….

בדרכי מבית הספר "תל נורדוי" (יש שיאמרו "תל נורדאו") אני עובר אצל ליאון (חושב שכך קראו לו) בעל חנות התקליטים "רון" בפסאג' הוד, ממשש בידיים רועדות את התקליטים החדשים שהגיעו לחנות – להקת הטי – סט ההולנדית, המודי בלוז, באלבום מוזר עם ציור של הירונימוס הנושא את השם "Deep Purple" המוסיקה שמיימית, היצירה APRIL היא כל מה שאדם יכל לשאוף איליו שלא לדבר על הסולואים הווירטואוזים של ג'ון לורד וריצ'י בלקמור.

"תקשיב לאלבום הזה", הפציר בי ליאון, קח את הזמן, הוא לא זול כי הביא אותו לכאן דייל מלונדון, אבל תגיד לאמך שזה בסדר היא יכולה לשלם לי גם בחודש הבא.

במקום ללכת הביתה חלפתי על חנות האופטיקה של דריו סחרוף. כן, כן, האבא של ברי, ומשם לדוכן העיתונים של הג'ינג'י ביציאה מפסאג' הוד בואכה רחוב דיזנגוף. ממש ממול לנעלי "חביב" וחנות מצקין לביגוד יוקרתי. הג'ינג'י יודע בדיוק מה אני מחפש – כמעט כמו סוחר סמים המחזיק בסחורה משובחת הוא רכן והמתיק' סוד: "קיבלתי כמה מגזינים חדשים" ותוך כדי כך הוא שלף שלושה ירחוני POP גרמניים ועיתון ה"ני מיוזיקל אקספרס  NME מהחודש שעבר.

בבית אני קורא שמנהלי הלהקה המוזרה הזו, סגול כהה, סגרו את אולם האלברט הול המלכותי והולכים לבצע בה משהו חסר תקדים שנקרא "קונצ'רטו ללהקה ולתזמורת". מסכנה אמא שלי, עליה השלום, המשא ומתן שהתנהל בבית סביב שאלת נסיעתי ללונדון  כמתנת בר-מצווה היה מתיש ורק אלוהים יודע איך החזיקה מעמד 90 שנה לאחר אותו אירוע טראומטי.

24 בספטמבר שנת, 1969   בן דודה של אמי, ג'ון סומרפלד בא לקחת אותי משדה התעופה היתרו, למזלי הוא גר בהולנד פארק מרחק די קצר לאלברט הול….. בערב הוא הסיע אותי להופעה. קהל מעורב של בריטים בחליפות ועניבות לצד "היפים" בחולצות באטיק ושרשראות עם סמלי השלום….

בשמונה בדיוק החלה התזמורת הפילהרמונית המלכותית לנגן מיצירותיו של המנצח מלקולם ארנולד. כשלושת רבעי שעה מאוחר יותר עלו סגול כהה ונתנו בראש ובווליום שכמעט העיף את הגג של האלברט הול המלכותי – Wring That Neck   עם הסולו המטורף של בלקמור שלאחריו Child in Time עם הגבוהים הגבוהים האלה של גילאן…. רגע, זה לא אותו הזמר מהאלבום שרכשתי, זה זמר אחר… נראה כאילו שהוצא מציור מתקופת הרנסנס, לבוש כמו רוקר ונשמע כמו שאף זמר לא נשמע לפני כן.

ולאחר  מכן הקונצ'רטו…. צלילים ששינו את חיי, צלילים שגרמו לי להפוך למוסיקאי ולנגן קלידים ושכל צורת החשיבה שלי השתנתה בעקבותם…

שוקי וייס פתח וסגר שתי חנויות מסדה – שם רכשתי את FIREBALL  ו- MACHINE HEAD … ביום שישי ממש לפני שסגר את החנות שבאה במקום מסעדת "קליפורניה" של אייבי נתן ברחוב פרישמן, הוא הציב את MACHINE HEAD  בחלון הראווה כך שהמעריצים יראו בכל סוף השבוע מול ויטרינת הזכוכית.

האמת היא שאחד מהיתרונות של להיות עיתונאי זו האפשרות שלך לפגוש אומנים לראיונות אישיים. במהלך שנותיי ב"מעריב", "דבר", "קול ישראל" ו"רדיו תל אביב" יצא לי לראיין עשרות פעמים את ג'ון לורד, ריצ'י בלקמור, יאן פייס, רוג'ר גלובר ויאן גילאן. כמו גם התלוויתי אליהם בסיבוב ההופעות עם הסולן ג'ו לין טרנר (סיבוב טראומטי ונוראי) בארץ, שבו הגיטריסט, בלקמור, פשוט סרב לעלות לבמה וגרם , למעשה, לפירוק הפאזה ההיא של הלהקה.

מאז אותו מסע הופעות טראומטי חלפו עברו להם הרבה מים בנהר התמזה… סגול כהה הגיעו מספר פעמים ארצה עובדה שגרמה להידוק הקשר עם ג'ון לורד שאהב מאד לצלול במימי ים סוף ושלמרבה הכאב בילה את ימיו האחרונים עלי אדמות בטיפולים כימותרפיים נוגדי סרטן בבית חולים גדול  במרכז הארץ. והלהקה עדין פועלת ומקליטה אלבומים חדשים ומשובחים.

רוג'ר גלובר וסטיב מורס, דיפ פרפל. צילום: ליאור כתר

רוג'ר גלובר וסטיב מורס, דיפ פרפל. צילום: ליאור כתר

מילון מושגים קצר:

לייב פארק ראשון לציון: אתר הופעות מדהים שתוכנן ונבנה בדיוק לצרכי הופעות רוק ענקיות – מודה שזו הייתה הפעם הראשונה שהגעתי למקום הקסום הזה – לאה אשתי, ציינה בצדק שמדובר ממש ב"חוץ לארץ".

סאונד: ההופעה של סגול כהה היוותה את השיא בכל מה שקשור בסאונד בארץ. בפעם הראשונה שמעתי באס כפי שהוא צריך להישמע, ווליום מדהים להופעות רוק ויחד עם זאת סאונד שירה מדויק. כשטכנאי הסאונד הקימו את כלי הנגינה עבור הלהקה טכנאי התופים ניסה את תוף הבאס – לאה אשתי טענה שכל נגיעה בתוף הבאס נשמעת כמו נפילת טילים מעזה.

הסעות: הרעיון של המפיק אודי אפלבאום לארגן הסעות יזומות (הפעם מחיפה ומתל אביב) למתחם ההופעה – ממש עד לפתח, הוא רעיון גאוני. לא זו בלבד שכל האופרציה דפקה כמו שצריך אלא שלהסעות נרשמו חבורות של אנשים מדהימים שהחליפו חוויות לאורך שעת הנסיעה – אבל, ישראלים כישראלים, לא רבים נצלו את האופציה הזו – לראיה – ההסעות מרמת גן בוטלו.

אבטחה: למרות המאמץ הביטחוני האדיר, שוטרי משטרת ישראל התגלו כנותני שרות אמתיים, אדיבים, סבלניים ומבינים ללב קהל הרוקיסטים (טוב זו לא חוכמה, מרביתם היו בני למעלה מ 70….) ראיתי כמה מראות מרגשים של שוטרים וקציני משטרה מסייעים לאנשים בעלי מוגבלויות בהתניידות שלהם. גם הסדרנים היו אדיבים וסלחניים והסדרניות לבושות בקפידה. (להוציא שני מאבטחים שהחליטו משום מה לעמוד ממש מול הפרצוף של רוכשי כרטיסי הישיבה היקרים וסרבו לזוז – עד שמישהו ממנהליהם הורה להם לעשות כך).

תפוח אדמה אפוי: המזון שהוגש בפארק ראוי לציון, כולל אדיבות המוכרים ויעילותם. פיצות מסוגים שונים, נקניקיות ו…תפוח אדמה אפוי עם מילוי פטריות… המחירים…. נו טוב…..

הברים והפאבים: מישהו עבד קשה על העיצוב של הברים ברחבי הפארק, מתקנים דמויי עמודי תאורה וסאונד האירו את הברים המושקעים…. לגבי המחירים…. נו טוב…..

כניסה: כשמציינים שהדלתות יפתחו בשעה 18:00 אז בישראל זה אומר איחור של כחצי שעם עם תורים בלתי נתפשים הצובאים על כניסה אחת. למרבה המזל הקהל היה מחונך ואדיב.

קהל: מעורב – גילאי 60 + הורים לילדים ונכדים לצד צעירים בני 30+ שגילו את הלהקה. המון יוצאי חבר העמים, אנשי עסקים מעונבים, פליטות שנות ה -60 שמסרבות להכיר בעובדה שהן כבר לא בנות 20 לצד נשים מוקפדות על עקבי סטילטו ושמלות ערב, חבורות של בני נוער שמדברים על פינק פלויד וקינג קרימזון.

להקות חימום: החוליה הכי חלשה ומיותרת של הערב הקסום הזה – למה? מי ? מה ? אטלנטיקה אולי אובה לעמוד מאחורי סדרות טלוויזיה בהוט (גם זה לא בטוח) אבל במציאות הם נשמעים כמו אוסף של נערים שהגיעו למבחני מיון לתחרות להקות צעירות במתנ"ס המקומי…. חיקוי של "הקליק" כבר לא עובד בשנות ה -2000. להקת "אפרקו" – ההתיימרות היא מהשטן, כדי לנגן מוסיקה בסגנון CAMEL  או פינק פלויד או גונג אתה צריך להיות מוסיקאי ברמה של חברי הלהקות הללו… במקום לנסות לחקות ארבע פראזות עדיף לשבת בבית להתאמן ולעבוד על מקצבים קצת יותר מאתגרים…. מעבר לכך, כשאגו מתנגש על הבמה אז מוטב לא לעלות עליה – הגיטריסט והקלידן התחרו בניהם מי מרים יותר ווליום כך שבסוף מה שהקהל קיבל זה "קיר סאונד" של המון קלידים רקע מזייפות וסולן שהכריזמה רחוקה ממנו שנות אור…. לגבי להקת החימום הראשונה, מפאת כבודם, ואולי בגלל הגלימה בנוסח ריק וואקמאן של הקלידן, אחסוך מקוראי הבלוג הזה את הגיגי….

אגב, לידיעת המפיק, מר אפלבאום, בחו"ל מחממים להקות ברמתם של סגול כהה אומנים כדף לפארד  ולא חבורות נוער שמתיימרות להיות נושאי לפיד הפרוג משנות ה -70……

דיפ פרפל בפארק, ראשל

דיפ פרפל בפארק, ראשל"צ. צילום: ליאור כתר

ההופעה בלייב פארק

אקדים ואומר ששילוב כזה בין מוסיקה משובחת, לקהל מסור, לארגון חסר תקלות ורוח ים קרירה המצננת את הגוף ואת הנפש באמצע מופע רוק מהמשובחים שאי פעם נראו בארץ היא עובדה שיש לציין אותה.

כל פעם שאני הולך לצפות בקונצרט של הלהקה שהשפיעה על חיי ושחלק מחבריה נהפכו לחברים במרוצת השנים, אני מגיע בפחות ופחות ציפיות… בואו נודה על האמת – החברה האלה כבר בני כמעט 70, רבים וטובים מבני הדור של החבורה הזו איבדו את יכולתם לשיר (ראה יאן אנדרסון מג'טרו טול), ולשחזר הצלחות משנות השיא של הרוק זה משהו שרק מעטים כדוגמת מיק ג'אגר מסוגלים לעשות.

במהלך חיי הדי ארוכים צפיתי בכ – 20 הופעות של הלהקה, ביניהן הופעות מיתולוגיות בפסטיבל רדינג, באולם ה"ריינבו" ובאלברט הול המלכותי. הייתי בקונצרט האיחוד עם ריצ'י בלקמור, בביצוע הראשון של הקונצ'רטו, בביצוע המחודש ב – 1999 וגם בהופעת הנפל על גדות הכנרת אותה הגדיר חברי, ג'ון לורד, כהופעה הגרועה ביותר בתולדות הלהקה – הופעה בה הגיטריסט ריצ'י בלקמור סרב לעלות לבמה ולורד נאלץ לנגן את קטעי סולו הגיטרה על הקלידים…. הופעה שבסיומה זרקו המעריצים הישראלים אבנים לעבר הבמה לאחר שהלהקה, מרוב בושה, לא עלתה לנגן את ההדרן – SMOKE ON THE WATER.

זה הביקור החמישי של חברי הלהקה בארץ, והפעם הם מגיעים כמי שהצליחו סוף סוף להיכנס ל"היכל התהילה של הרוק נ'רול" וכחלק מפרויקט חדש שינציח את מסע ההופעות הנוכחי באלבום כפול ומהודר, רגע לפני הקלטות האלבום האולפני החדש. אני מודע לעובדה שהתקשורת הישראלית נוטה "לחתוך" כל מוסיקאי שעבר את גיל ה 30, שלא לדבר על מוסיקאים שחלקם עבר כבר מזמן את גיל ה -60 וה – 70. אך דומה כי דווקא במדינה הקטנטנה שלנו יש קהל גדול השומר אמונים ל"דינוזאורים" ואינו מחמיץ שום הזדמנות להביע את אהבתו ואת הערכתו למי שכתב וביצע את הפסקול של החיים של חלק גדול מאתנו.

יאן גילאן, מעל 70 וכוחו במותניו. צילום: ליאור כתר

יאן גילאן, מעל 70 וכוחו במותניו. צילום: ליאור כתר

נכון, ההרכב כבר אינו ההרכב הקלאסי של "סגול כהה" – את ריצ'י בלקמור מייסד הלהקה החליף לפני למעלה מ – 22 שנה סטיב מורס, גיטריסט על שהיה בהרכבים כ"דיקיסי דרגז" ו"קנזאס" – טכנוקרט מהיר המזכיר בנגינתו ענקים כסטיב ואי  ושנבחר עשרות שנים ברציפות על ידי ירחוני הגיטרה כגיטריסט השנה ודון איירי, קלידן  על שהשתתף באלפי הקלטות אולפן, בין השאר עם ענקים כגרי מור, ריינבו ועוד שהחליף את ג'ון לורד שהלך לעולמו לפני ארבע שנים וששליטתו הטכנית בקלידים היא חוויה בפני עצמה.

אם כי, אם להיות כנים לחלוטין, שני החברים הללו למרות הווירטואוזיות המושלמת לוקים מעט בחוסר "רגש" כפי שהיה לבלקמור וללורד… הווירטואוזיות והשליטה המוחלטת בכלי הנגינה באה על חשבון ה"נשמה".

פארק ראשון ה 22 במאי 2016 בערב, יום לאחר רעידת האדמה הפוליטית בממשלה. משטרת ישראל הוכיחה שכשהיא רוצה אז גם חניה של אלפי מכוניות יכולה להיות עניין של מה בכך. גם הקהל שגדש את מתחם הפארק המדהים היה משובח ובוגר. זה לצד זה קשישים כמוני שהחזיקו על כתפיהם נכדים שרק נחשפו לקסם הרוק לצד צעירים שזה מכבר הקשיבו לראשונה לאלבומי מופת כ – MACHINE HEAD.

רוג'ר גלובר, מראשוני ההרכב המיתולוגי. צילום: ליאור כתר

רוג'ר גלובר, מראשוני ההרכב המיתולוגי. צילום: ליאור כתר

הפארק נצבע באור כחול ואדום מהפנט כשהצלילים הראשונים של יצירתו של הולסט "הפלנטות" הרעימו את הפארק ואת יושביו… ואז זה קרה – יאן פייס התחיל את התיפוף המיתולוגי של "HIGHWAY STAR". וואו איזה סאונד. סוף סוף בארץ גם הבינו שאי אפשר לחפף ושכרו את כל מה שקיים, כנראה, בחברות ההגברה והתוצאות בהחלט היו משובחות – הכל מדויק, חזק ובועט… באסים שפוגעים ישר באשכים (או כפי שחברי קובי כהן הבאסיסט נוהג לאמר: באסים ישר מהתחת), גבוהים שמבליטים כל נגיעה במצילה וסאונד שמבטח היטב את ההאמונד המנסר ואת הלסלי המסתובב של איירי.

החידוש הגדול הפעם היה במסך הווידאו הענקי ובתצוגת הווידאו המדהימה שהתלוותה להופעה. לראשונה בתולדותיה, עד כמה שזכור לי, מסך הווידאו המרכזי הווה תפאורה מאד מרכזית בהופעה והשתלב באפקטים המינימליסטיים אך המדהימים עם המוסיקה.

גילאן נמנע, באופן די מפתיע, מכל המניירות וההתחנפויות לקהל שמאפיינים כוכבים מחו"ל – אז ככה: לא היה "ערב טוב תל אביב" לא היה "אתם נהנים תל אביב" לא היה "אתם הקהל הכי טוב בעולם תל אביב אז שירו אתנו"….. הוא בא לתת עבודה ואת זה הוא עשה נטו בלי להתחנף, (להוציא נגיעות של "הבה נגילה" בסולו של דון איירי).

סטיב מורס, האצבעות המהירות של דיפ פרפל. צילום: ליאור כתר

סטיב מורס, האצבעות המהירות של דיפ פרפל. צילום: ליאור כתר

סגול כהה מודעים היטב לעובדה שכוחם הוא בעיקר בביצוע "כמו פעם" של קטעים מהאלבומים הקלאסיים של הלהקה מתחילת שנות ה 70 (למרות שגם החומרים היותר מאוחרים – במיוחד החומרים מאלבומם האחרון NOW WHAT ?! ) נשמעים כתוצר ישיר מאותם קטעים מיתולוגיים.

וכך ברצף לאחר    HIGHWAY STAR  קיבלנו את BLOODSUCKER  את  HARD LOVIN MAN STRANGE KIND OF WOMAN  ואת WOMAN FROM TOKYO.

למרות שגילאן עבר מזמן את יום ההולדת ה – 70 הוא עדין מוכיח שהוא מסוגל לצרוח… נו טוב הוא לא בדיוק נשמע כמו גילאן מודל 1970, וגם לא מודל 1980, אבל הוא בהחלט לא זייף ומדי פעם הצליח גם להדהים ב"דואטים" עם הגיטרה של סטיב מורס.

אגב מורס, באופן מפתיע הוא דווקא היה הפעם החוליה החלשה בלהקה… הוא לא נשמע כתמול שלשום… אולי כאבה לו היד…. ולמרות זאת, גם סטיב מורס ביום לא כל כך מוצלח נשמע יותר טוב מג'ו סטריאני ביום טוב.

דיפ פרפל בפארק, ראשל

דיפ פרפל בפארק, ראשל"צ. צילום: לאה אבישר

מי שעצם עיניים ברגעים האלה היה יכול לעוף בדמיון לאצטדיון וומבלי… סגול כהה במיטבה, האלתורים, ה – FUN, הקולגיאליות בין המוסיקאים והדואטים של אורגן ההאמונד עם הגיטרות… נגיעות קלאסיות פה ושם, קצת באך, צ'ייקובסקי  לצד ריפים של בוקר טי והאם ג'יז וג'ימי סמית'. וסולואים ארוכים ארוכים ארוכים כמו פעם…. או כפי שהיטיב להגדיר זאת יאן גילאן לפני שאץ רץ לו אל ה"בוטקה" שהוקמה עבורו על הבמה: "עכשיו סיימנו את החלק הג'אזי של המופע ועבור למוסיקה רצינית".

הבעיה המרכזית של "סגול כהה" כמו בעייתן של להקות רבות אחרות בנות אותו מחזור היא בפיצול האישיות הנובע מרצונו הלגיטימי של הקהל לקבל מנות גדושות של חומר נוסטלגי, כזה שבנה את הלהקה בשנות ה -70 לעומת יכולותיו של הזמר לבצע את מה שהיה מסוגל לבצע כשהיה בן 25.

הלהקה, מטבע הדברים תנסה לדחוף, כמה שיותר חומרים חדשים שנכתבו בסולמות המתאימים לקול שנהפך עמוק יותר אצל בן ה 70 פלוס ונכתבו ברוח "החברים החדשים של ההרכב" ולעומת זאת הקהל דורש יותר ויותר קטעים מהרפרטואר "הקלאסי" של הלהקה בעיקר כדי לחזור אחורה במכונת הזמן הנוסטלגי ולהיזכר במסיבות יום שישי, באהבות הראשונות, בנשיקה הראשונה ובהתנסויות ראשוניות אחרות.

נזכרתי שבהופעה האחרונה של הלהקה בהיכל הספורט ביד אליהו גילאן נמנע מלבצע את CHILD IN TIME , וגם אז הוא מיהר בכל פעם שחברי הלהקה נכנסו לקטעי סולו לצאת ל"בוטקה" שנבנתה עבורו ככל הנראה לשאוף חמצן מאיזו מכונה או בלון.

סגול כהה תמיד הייתה להקה של הופעות חיות. היא הייתה בין הראשונות שלימדה את העולם שניתן לשלב סולו תופים של 25 דקות או סולו קלידים של חצי שעה ובעיקר לאלתר לאלתר ושוב לאלתר.

מורס וגילאן, דיפ פרפל. צילום: איציק בירן

מורס וגילאן, דיפ פרפל. צילום: איציק בירן

את הרצף הנוסטלגי קטעו מספר קטעים חדשים בניהם הקטע המצוין VINCENT PRICE  אליו התלוו בהתאמה CONTACT LOST  שנכתב לכבודם של האסטרונאוטים שנהרגו  באסון הקומביה ובמיוחד לאילן רמון… מחווה של הלהקה לאהבה הרבה שהקהל הישראלי העניק להם. UNCOMMAN MAN  ויצירתו המדהימה של סטיב מורס .WELL DRESSED GUITAR

ומכאן והלאה, חללית הזמן מוכנה לחזור שוב לאחור כשבזה אחר בוצעו כמו פעם, כמו באלבום המיתולוגי "סגול כהה בהופעה חייה ביפן", THE MULE, LAZY, ,DEMONS EYE PERFECT STRANGER,   SPACE TRUCKINוכמובן, הפינאלה האולטימטיבית SMOKE ON THE WATER.

הערב הסתיים בהדרן ממושך שכלל פתיחה מדהימה בהנהגתו של איירי עם   GREEN ONIONS  של בוקר טי והאם ג'יז, סולו גיטרה ארוך של מורס עם מחוות לריפים הבלוזיים של לד זפלין שהוביל לביצוע ארוך ומתוחכם ללהיט הראשון של הלהקה HUSH  שבעקבותיו הסיום עם להיט "המצעדים" BLACK NIGHT, בשיתוף שירה בציבור של הקהל.

סגול כהה הביאה לעולם, ביחד עם לד זפלין והשבת השחורה את זרם "הרוק הכבד" שלאחריו "זרם המתכת הכבדה" (למרות שחברי הלהקה מתחלחלים עד היום מההגדרות הללו). הפיתוח של הבלוז, עם נגיעות הג'אז, עם החספוס הדיסטורשן ושירה בעלת מנעדים מטורפים לצד בלאדות סוחטות דמעות המתבססות לעיתים על מוטיבים של מוסיקה קלאסית יצרו סגנון חדש שהשפיע רבות על עולם המוסיקה ושלח גרורות גם לאומנים של "אמצע הדרך". (קחו למשל את SHES SO HEAVY –  של הביטלס).

למרות חילופי הגברי בהרכבים השונים – סגול כהה תמיד ידעה לשמור על ייחודיות סגנונית (להוציא אולי את ההרכב השלישי שנטה יותר לכוון הפאנק) וחבריה תמיד היו וירטואוזים אמתיים ומוסיקאים מהרמה העליונה ביותר

מעבר ליכולת הטכנית המושלמת של הלהקה, לבחירת השירים הנכונה ששילבה הרבה ישן עם מעט חדש – ניכר שחברי הלהקה פשוט נהנו להופיע, הם הגיעו לעבוד כפי שהם עושים זאת מאז שנת 1969 , רק שהפעם הם עשו את זה ללא כל היומרות המאולצות, משוחררים ממחויבות ומנטל הוכחה – הם נתנו את הכל, את הכישרון, את הניסיון ואת האהבה הכנה שלהם לקהל הישראלי. וכן, הסגול אכן היה כהה !

גילאן וגלובר, דיפ פרפל. צילום: ליאור כתר

גילאן וגלובר, דיפ פרפל. צילום: ליאור כתר

אפילוג:

קשה שלא לחשוב על הגילאים המתקדמים של גיבורי הרבות שלנו – האבנים המתגלגלות, פול מקרטני, חברי להקות "השבת השחורה", "סאנטנה", דייוויד גילמור, אריק קלפטון, חברי "סגול כהה" ודומיהם.

בכל סיבוב הופעות של החבורה המדהימה זו תמיד קשה להשתחרר מהתחושה של "הנה זה הפעם האחרונה שאנחנו יכולים לצפות בהם בפעולה". תחושה המתעצמת כשעוברים על רשימות הכוכבים שהלכו לעולמם בשנים האחרונות – ביניהם, ג'ון לורד, מייסד "סגול כהה", כריס סקוויר מ"יאס", ג'אק ברוס מ"הקצפת", קית אמרסון מאמרסון לייק ופאלמר", ריק רייט מ"פינק פלויד" ועוד רבים וטובים.

העובדה היא שבסופו של יום, מעטים הצליחו להיכנס לנעליהם של כוכבי הענק האלה שצמחו שתחילת שנות ה 70 ודומה שכל זמן שהחבורה הזו עדין יוצרת ומופיעה רצוי לגמוע כל טיפה ממה שהם נותנים.

היטיב לבטא את התחושות הללו יאן גילאן בראיון שהעניק לידידי אילן לוקאץ' בערוץ 2 שבו הוא יצא בהכרזה דרמטית:  "הרוק נ'רול נגמר אך הרוח שלו ממשיכה לחיות…. אבל – שום דבר חדש לא יצמח ולא יתקיים שום דבר חדש מכיוון שכל הרעיון של להקים להקה, לנגן מוסיקה ולתת בראש לא יתקיים יותר – זה לא יקרה וזה מת. תסתכל מסביב – זה גמור וזה לא יקרה שוב".

ארכיון – דיפ פרפל בתל אביב

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: ליאור כתר, לאה אבישר ואיציק בירן.

וידאו, צילום: לאה אבישר

 

 

 

  1. אנטוני לי
    מאי 23, 2016 בשעה 4:08 pm

    מדוייק ביותר . וגם לגבי להקות החימום…

    אהבתי

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: