ראשי > עצמאי בשטח > גיבורי גיטרה באוגנדה

גיבורי גיטרה באוגנדה

מופע השקת האלבום "גרמנים באוגנדה" של רם אוריון, רביעי, 15.06.2016 מועדון בארבי תל אביב, הדיווח הזה הנו מעין מארג שנטווה על ידי מספר אנשים\נשים.

רם אוריון, השקת אלבום. צילום: דפנה טלמון

רם אוריון, השקת אלבום. צילום: דפנה טלמון

בשבילי רם אוריון הוא גיבור גיטרה והאח הצעיר של החבר שלי משכונת הילדות, חלון מול חלון והרבה זיכרונות של שנים ותקופה שעברו ונעלמו. על רם כתבתי לא פעם והרבה מילים, הנה חלק מהן…

…רם אוריון הוא גיבור גיטרה, ולא רק בשל שם השיר הנותן את שמו לאלבומו האישי הראשון, לרם היסטוריה ארוכה של פעילות כמוסיקאי, יוצר ומנגן, במיוחד בגיטרה חשמלית עם הרכבים המהווים חלק מחוט השדרה המוסיקלי של הרוקנ'רול הישראלי…

…אוריון שמזה עשרים שנה עוסק בעשייה מוזיקלית במהלכן נטל חלק בהרכבים חשובים בתולדות המוסיקה העצמאית בישראל – נושאי המגבעת, כרמלה גרוס ווגנר, הפה והטלפיים, שיתופי פעולה בכתיבה ונגינה עם איגי וקסמן, גלעד כהנא וענבל פרלמוטר המנוחה, הפקה מוסיקלית להרכבים של שילה פרבר, דפנה והעוגיות ורוצי בובה, הופעות רבות וקריירת סולו עשירה, ליכד סביבו חבורה יוצאת דופן של מוסיקאים והאתגר היה לראות את התוצאות – רוגל אלפר, ידיד וותיק של אוריון בדרכו המוסיקלית עוד מימי בית הספר התיכון, "בתרי זוזי", קוסטה קפלן מלהקת חיה מילר, מוסיקאי רב כלים המלווה את אוריון בהרכבו הנוכחי ורייסקינדר, הוא הוא אסף עדן, סולן להקת הפאנק "אשכרה מתים" ומוסיקאי אלקטרוני בפני עצמו…

…את רם זיהיתי כמיוחד ומרגש לפני מספר שנים במהלך הופעות באוזן בר, הוא נהג להתארח בהשקות של הרכבים ומוסיקאים שונים – שילה פרבר, ערן צור, רוגל אלפר, דיה רז, רוצי בובה וגלעד כהנא, גם בליין לכלוך באוזן, בדרך כלל בהרכב הפרוע שהיה מסיים את החגיגות הליליות, זה היה רם אוריון, כוכב רוק  שהיה חבר בהרכבים "הפה והטלפיים", "נושאי המגבעת", "בתרי זוזי", אבל משהו ברם היה לי מוכר, בשלב מסויים פיענחתי זאת – היינו שכנים בילדותנו, רם אפילו הזכיר לי את המוסיקה שהייתה בוקעת מהמערכת בסלון ביתי (לד זפלין, סגול כהה, פינק פלויד ויס…)…

רם אוריון וחברים, אור ואביב. צילום: דפנה טלמון

רם אוריון וחברים, אור ואביב. צילום: דפנה טלמון

אפשר כבר להבין כי רם אוריון הפך לאחד מחביבי הבלוג במרוצת השנים, שיתופי הפעולה הרבים שלו באים לידי ביטוי בדיווחים הלא מעטים כאן בבלוג, כנגן גיטרה מלווה את חבריו או כיוצר עצמאי המגיע לאירועים רבים, כאשר אלבומו החדש "גרמנים באוגנדה" יצא לאור במחנה הלהקות נתתי בהאזנה ותמצתי את החוויה לכדי משפט או שניים –

"גרמנים באוגנדה" הוא שמו של האלבום החדש של רם אוריון, אחד מגיבורי הגיטרה המקומיים, יוצר ופעיל מוסיקלית, לפי אוריון האלבום התחיל כאוסף סקיצות מוזיקליות ומילוליות שנכתבו והוקלטו לפני כשנה במהלך מסע של אוריון בריקייוויק, איסלנד. אל עבודת האלבום הצטרפו בהמשך אסף עדן (רייסקינדר), אסף גברון (הפה והטלפיים) והילה רוח ודמויות נוספות מתחום המוסיקה והתרבות כאורחים.

לפני מספר חודשים הזדמן לי להיות בין השומעים לראשונה את הביצוע הפומבי לשיר "השלמה" הפותח את האלבום כשאוריון הגיע להוסטל 51 לפתוח ליין אמנותי חדש, וכעת, האלבום החדש מתנגן אצלי בשעה האחרונה, אני יכול לאמר בוודאות כי מדובר בפרויקט מעולה, מנגינות, טקסטים, עיבוד והפקה המנגישים לאוזניים ולשכל חתיכת יצירה טובה ומצוינת בפשטותה הנקייה. צריך להיות מוזיקאי אמתי כדי לדעת ולחתור לעבודת אמנות שכזו.

אוריון נע בין טקסטים בעברית המעלים הרבה סימני שאלה בנוסח למה התכוון המשורר והאם אנחנו כמאזינים מכירים את הדמויות נשוא הנרטיבים, לבין טקסטים באנגלית הלוקחים את אוריון למקומות אחרים במיוחד הביצוע לשיר Different Girl שאת מילותיו כתב במקור סטיב מריוט (שחשבתי לתומי כי מדובר בהוא מהלהקות הבריטיות Small Faces ו- Humble Pie,אך רם סיבר את תודעתי כי זהו סטיב מריוט אחר, כמו אברהם כהן או משה לוי שלנו, שניגן עימו בלהקת בתריי זוזיי…) והולחן בידי אוריון בעת שעבד יחד עם ענבל פרלמוטר המנוחה לפני עשרים שנה ויצא לאור לפני מספר חודשים כחלק מהאלבום "ענבלאנס" מתוך קלטת שנשמרה אצל אוריון.

אור אדרי. צילום: דפנה טלמון

אור אדרי. צילום: דפנה טלמון

את אור אדרי, המוזיקאית שמחזיקה בגיטרת בס ומוכרת להרבה מהצמד ריאו הכרתי לראשונה כאשר נגנה במסגרת ההרכב הבלקנו איטלקי מונטי פיורי, בליל חמישי היא נגנה יחד עם רם אוריון במופע ההשקה, אחרי שהתאוששה מהערב היא הסכימה לשתף את הקוראים בבלוג על הזווית שלה בתהליך היצירה של רם אוריון, הנה הסיפור בלשונה…

לפני כמעט עשור, כשהייתי עוד חדשה בעיר ועבדתי כמוכרת דיסקים באוזן השלישית, הייתה לי משמרת ערב עם גליה, שהתנצלה מראש בתחילתה על מה שהיא הולכת להעביר אותי בה. בדיוק באותה תקופה יצא "כן", אלבום הסולו המלא הראשון של רם, ובתוכו רצועה מס' 2  – השיר "אינסוף", שכנראה עשה איזה שריטה בלב שלה, כי אותה רצועה מס 2 התנגנה במחזוריות במערכת של האוזן משעה 18:10 עד 23:30 כשסיימנו לסדר את החנות ולסגור את הקופה. כשהלכתי הביתה זה כבר היה אחד השירים שיותר אהבתי בעולם והסטאטוס שלו לא השתנה מאז.

אז עברו שנים, ולשמחתי הרבה דרכנו המוזיקליות הצטלבו בדי הרבה קונסטלציות, החל מנגינה יחד בהפקות וכלה בטרפת של אביב מארק והמוות (דאז) והתארחויות לא מעטות בהרכב הקודם שלו. הכימיה שלי איתו תמיד הייתה מייצרת כל מני קסמי סאונד חצי מושלמים חצי עקומים לגמרי, מה שהפנט אותי לגמרי ובאופן טבעי כשעברתי לגור מטר ממנו בשכונת רוגוזין, גם הקמנו לנו את הדואו "תינוקת" שמשלב את השירים של שנינו בעיבודים אנאלוגים חמים, משהו שקצת התפייד כי שנינו עסוקים נורא.

כשעמדת הבאס בהרכב שמלווה אותו התפנתה והתחיל דיבור היה נראה לי הכי טבעי ופשוט להשתלב שם, אמרתי לעצמי שאם יש מישהו בעולם שיש לי איתו קילומטרז' במה עצבני של כמה שנים טובות, ו(שאני חשבתי לי  ש) אני יודעת מה הוא אוהב וצריך ובנוסף אני מכירה ואוהבת כל כך את רוב השירים שלו – זה רם ושלא משנה מה יש לי בלו"ז עכשיו – שם אני צריכה להיות.

בחודש האחרון פתאום קיבלתי מימד רם חדש שלא הכרתי, נכנסתי לרזולוציות של שירים חדשים וישנים שריתקו אותי וגרמו לי להבין שלא היה לי מושג כמה אני אוהבת את זה ויכולה ללמוד מזה ולצמוח עוד. מדובר פה בקלאסיקות בהתהוות, שהאינטנסיביות שלהן והמאמץ שלי ליישם ולזכור את כל מה שלמדתי זורמים לי כרגע במחזור הדם במינונים גבוהים במיוחד.

אני לא זוכרת הרבה מההופעה בבארבי אתמול, אתם בטח מכירים את זה שכשמחכים למשהו נורא ושמתרגשים ממנו לאללה לפעמים נהיה בלאק אאוט (בערך כמו סחים בחתונה של עצמם), אבל דבר אחד אני זוכרת – שטעיתי דווקא ב"אינסוף".

רם אוריון בבארבי. צילום: דפנה טלמון

רם אוריון בבארבי. צילום: דפנה טלמון

את דפנה טלמון, הצלמת, כתבת, אשת העולם הרחב והפט סיטר הכי מפורסמת בגוש דן אני מכיר כבר שנים רבות, עוד מהימים שטוויטר היה הסצנה האמיתית הבוערת, נפגשנו במיוחד עם פרויקט מרכיבים המפורסם שלה ומאז היא מלווה את הבלוג מעת לעת ומשתפת את חוויותיה הצילומיות והתודעתיות עם הקוראים, גם הפעם, ביום רביעי היא נחתה במועדון בארבי כדי לטעום מהמופע של רם אוריון. הנה הדיווח, ב מילותיה שלה…

אתמול בערב רם אוריון השיק את אלבומו החדש ״גרמנים באוגנדה״, רגע לפני 10 נדמה שהתעלפתי בכניסה לבארבי, זה רוקנרול אמיתי.

המופע התחיל כשאני יושבת בכניסה לבארבי, קמתי, שתיתי קצת מים ודהרתי פנימה.

ההופעה התחילה בעדינות, היה נדמה שאוריון מגשש את דרכו, אל הצופים, אלי. בביישנות, במבוכה ובהמון התרגשות. הוא כמעט לא אמר מילה אלא שעט משיר לשיר. ואני חיכיתי לעבודת גיטרות, שתעצים כריזמה אוריונית, היא הגיעה, קצת אחר כך.

רם אוריון וקוסטה קפלן. צילום: דפנה טלמון

רם אוריון וקוסטה קפלן. צילום: דפנה טלמון

אוריון הביא איתו צי של אורחים, ראשונה הצטרפה דפנה קינן ואחריה אביב מארק. אבל אז עלה רייסקינדר, הילד ה-הו-כה-שובב. MAD. הוא הרים. הרים גבוה הרים. הכניס אנרגיה, והיה נדמה לי שרציתי שהשיר לא ייגמר לעולם, גם הם לא רצו שייגמר. ״אמן את בוכה ליד הטלפון״. מה שלא יהיה ניתקתי את הקו הביתי. אחריו עלה אסף גברון.

רם אוריון והילה רוח. צילום: דפנה טלמון

רם אוריון והילה רוח. צילום: דפנה טלמון

אבל את ההצגה לקחה הילה תעשי לי רוח. לעזאזל. אמרתי לה אחר כך, כמה אני אוהבת לצלם אותך. זאת אומרת לא רק לצלם, אבל אצלי מוזיקה היא חוויה רב חושית, שכוללת צליל ולכידת ויזואל. והילה רוח, העיפה את כולם. בנות בקהל המציאו צעדי ריקוד כשהיא שרה. היה נהדר. לשניה בסוף עלה סתיו בן-שחר עם דפנה קינן לחרוסלמה, שאוריון קרא לו ״ההמנון״.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות ממופע ההשקה, צילום: דפנה טלמון

 

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: