ראשי > עצמאי בשטח > בית המטבחיים…

בית המטבחיים…

המופע של The Brian Jonestown Massacre במועדון בארבי, שלוש וחצי שעות של פסיכדליה למיטיבי לכת, כפיר ריפשטוס, חבר וצלם הופעות חזר לפני שבוע לפגוש את ההרכב ארבע שנים אחרי הטבח הקודם, 12.09.2016.

ניוקומב, הכלל שאין כללים. צילומסך: כפיר ריפשטוס

ניוקומב, הכלל שאין כללים. צילומסך: כפיר ריפשטוס

כפיר ריפשטוס הוא ככל הנראה האיש הכי פסיכדלי בסצנת המוסיקה בארץ, מהצד של הקהל, תלחשו, קראו בקול, שם של מוסיקאי או הרכב מהסצנה, הוא שם, עם מסרטת הווידאו, מתעד ומשמר לנותרים מאחור, הפעם כפיר חולק את החוויות עם קוראי הבלוג, ולא, אין זו הפעם הראשונה שלו כאן ולבטח גם לא האחרונה.

BJM כובשים את בארבי. צילומסך: כפיר ריפשטוס

BJM כובשים את בארבי. צילומסך: כפיר ריפשטוס

יולי 2012. ה-Brian Jonestown Massacre, הרכב אינדי פסיכדלי אמריקאי נוחת כאן בפעם הראשונה. מודה, לא היה לי באותו הזמן מושג מי הם, חברים הפנו את תשומת ליבי לעובדה שיש סרט תיעודי עליהם שנקרא "Dig!"  שמתעד את השנים הראשונות שלהם בתחילת שנות ה-2000, ובהתחשב במה שרואים שם יש בהחלט מצב שיהיו מכות על הבמה. כנראה שזאת הייתה אחת הסיבות העיקריות שהקהל התל אביבי מילא באותה הופעה את הברבי, אבל במקום מכות הקהל קיבל הופעה די ארוכה מלהקה שהסולן שלה והמייסד שלה אנטון ניוקומב כנראה התפכח מימי השכרות המוקדמים שלו, והלהקה באה במצב רוח די טוב ונתנה הופעה שהתבססה בעיקרה על האלבום שהם הוציאו באותו הזמן "Aufheben", פסיכדליה מרחפת עם השפעות מזרחיות ולכן גם ההופעה שלהם ב-2012 הייתה מאוד זורמת, קלילה ומרחפת, לוקחת אותך למקומות אחרים, כמו שפסיכדליה טובה אמורה לעשות, סטייל סאן פרנסיסקו של שנות ה-60. הם אפילו ניגנו עם תוף דרבוקה באותה הופעה. הלהקה גם ניגנה אז כמו להקה, עם השתתפות די מלאה של שאר חברי הלהקה, חוץ מניוקומב, גם בתפקידי שירה. בקיצור, הלהקה העלתה את הבארבי באוויר באותו הקיץ. אז עבור הכתבה הנ"ל, בנוסף לוידאו שלי מההופעה הנוכחית, הלכתי וחפרתי מהארכיב את הוידאו של ההופעה ההיא וצירפתי אותו לכתבה. ככה, שתראו על מה אני מדבר.

בריאן ג'ונסטון מסקרה, הזיות של צלילים. צילומסך: כפיר ריפשטוס

בריאן ג'ונסטון מסקרה, הזיות של צלילים. צילומסך: כפיר ריפשטוס

ספטמבר 2016. הלהקה חוזרת לארץ להופעה נוספת. בהתבסס על ההופעה הקודמת שלהם, ידעתי שאין מצב שאני לא הולך להופעה הזו. קצת היה מוזר שההפקה בחרה לעשות את ההופעה באותו היום שלהקת Queen (טוב, נו מינוס פרדי זו לא בדיוק Queen, בואו נודה, זו פשוט להקת קאוורים) הופיעה, יכול להיות שזה נבע מאילוצים של הלהקה שלא היו בשליטה של ההפקה, אבל בשורה התחתונה די ברור שההפקה הפסידה קהל פוטנציאלי שבחר ללכת להופעה של Queen וחבל. אבל תאמינו לי שהמקום הנכון להיות באותו הערב היה במועדון הבארבי ולא עם כל העדר, אין בכלל שאלה. ה-BJM  הגיעו כמעט באותו הרכב קודם, ונתנו הופעה מעולה, די ארוכה באורך של שלוש שעות ועשרים דקות, אם כי שונה בתכלית מזו הקודמת. הערב התחיל בחימום של "המפשעות", שלישיית פאנק רוק מקומית שכבר הספיקו להוציא אלבום (ועוד בויניל!) ולחרוש את כל המועדונים בארץ בהופעות וירטואוזיות שבהן הסולן אילונזו עושה כל מני תרגילי פאנק, נתלה על התקרות וכו'…כבר ראיתי את המפשעות מלא פעמים. הופעת החימום הזו לא תירשם כהופעה הטובה ביותר שלהם, איכשהו החלל הגדול של הברבי לא עושה טוב ללהקה הזו ולא היו שם את האנרגיות, המרץ והקפיצות שבדר"כ רואים בהופעות טובות שלהם. בכלל, מבחינת סגנון, היה הגיוני יותר להביא לחימום להקה כמו "ועדת חריגים", להקת ה-shoegaze הותיקה בארץ, שהסגנון שלה בוודאי יותר קרוב לאוונגרד הפסיכדלי של ה-BJM מזה של המפשעות.

אחרי החימום, ה-BJM עולים לבמה ופותחים ב-Never Ever, בלדה שהם הוציאו על סינגל ב-1996. הקול המלנכולי עם התיפוף האיטי נותנים את הטון המאוד וולט אנדרגראונדי והתאורה על הבמה כחולה פסיכדלית ומטושטשת ואפשר להגיד די תואמת את המוסיקה. יאמר מייד שהמתופף שמתבלט על ההתחלה עושה עבודה מצויינת לאורך כל הלילה, הבנאדם פשוט מקצוען ועם אפס מניירות, שלא כמו הבוס הגדול אנטון ניוקומב, שעל פיו יישק דבר. השיר נגמר והקהל כולו מריע. הלהקה רצה קדימה ל- Vad Hände Med Dem? מהאלבום Revelation שיצא לפני שנתיים, הפצצה כבדה עם תופים שנשמעים כמו מכונת ירייה, העניינים מתחממים. ממשיכים ל-Geezers, בלדה פסיכדלית מ-2010. בכלל, החבר'ה עוברים פה בהופעה על ממש הרבה אלבומים שהלהקה הספיקה להוציא עד היום, כשהקו נוטה יותר לכיוון האלטרנטיב והחומרים היותר "כבדים" ומהורהרים של ניוקומב ושות'. רק מה, לוקח להם המון המון זמן להחליט מה הדבר הבא שהם ינגנו ואיך לחלק ביניהם את תפקידי השירה והנגינה. אפשר לחשוב שהיה יותר פשוט אם הלהקה הייתה באה עם איזה סט ליסט מוכן, אבל לא ניוקומב הוא האיש שיעלה עם רשימות מוכנות של שירים על הבמה, הוא ינגן מה שבא לו לנגן ומצידו שיXXXX העולם ואחותו. כה אמר הניוקומב: You’ll be surprised, because we don’t play the good songs at the beginning, we don’t necessarily play them at the end. We just play weird songs…Unless it’s a fucking missile attack or something, or you got to work tomorrow, we definitely hang out. Shit Happens, deal with it !" הדברים מגיעים בהמשך לידי אבסורד שמעריץ שלא ידע כנראה על מי הוא "נופל" מבקש שיר מסויים ובתגובה (אכזרית, יש לציין) "נופל" עליו ניוקומב בחזרה ומשיב לו ש"פקודות תיתן לספוטייפיי, לא לי". שיהיה. בין לבין רצות כל מני דאחקות, הערות ציניות ואפילו עלבונות מצידו של הניוקאמב כלפי חברי הלהקה, שחלקם עולים ויורדים מהבמה תוך כדי ההופעה. אין ספק שזו הופעה באווירה ביזארית וצינית, בסופו של דבר זו התופעה ששמה BJM, אבל זה לא מוריד במאום מההפגזה הכבדה של האוונגרד הפסיכדלי – אלטרנטיבי שהלהקה מנפקת לקהל. מי שרצה להיות על כוכב נוגה באותו הערב הגיע למקום הנכון. הם יודעים לעשות בלדות לצד יצירות עם דיסטורשן מהפנט תשמעו למשל את ה-בזזזז הזה ב-Groove Is In The Heart בוידאו המצורף ותבינו. בנוסף, אין ספק שהשירה של ניוקומב השתפרה, הוא לוקח על עצמו תפקיד יותר מרכזי מההופעה הקודמת ומשהו בגישה הצינית שלו (I'm Weirdo הוא אומר בגילוי לב בין השירים) הופך את השירה שלו ליותר מלנכולית ומשכנעת. חייבים גם לציין גם שהסאונד, לפחות בשעה הראשונה היה די רע עם טונות של דיסטורשן שיצאו מהרמקולים, אין ספק שמי שאחראי לבאלנס בהופעה הזו עשה עבודה רעה במיוחד. אחרי שעה, הסאונד משתפר וההופעה ממשיכה וממשיכה, אני מודה שחלק קטן מהחומרים לא "משכו למעלה" בין השאר כי כאמור הלהקה עלתה לבמה בלי סט ליסט והחליטה (כלומר ניוקאמב החליט) מה היא מנגנת משיר אחד לשיר שני, ולמרות זאת רוב רובה של ההופעה היה מצויין ואפילו מהפנט. אלה חבר'ה מקצוענים שיודעים לתת את "הסחורה" על הבמה, וזו סחורה שאין הרבה להקות שמגיעות לרמה הגבוהה של ה-BJM  (אחת המעטות שבהן היא ה-Black Angels שגם אותה ההפקה נרנג'ה הביאה לארץ לפני כמה שנים). דווקא לקראת הסוף נראה שההופעה מגיעה לשיאה הופכת להיות ליותר אגרסיבית כשלהלהקה "הורידה" מסכים על גבי מסכים של פסיכדליה תלת מימדית על הקהל (Wisdom, Goodbye Butterfly, Going To Hell). נראה שבאיזשהו שלב אחרי שלוש שעות מישהו בהפקה כנראה הבין שאם לא יגידו לניוקומב שההופעה צריכה להסתיים מתישהו, הוא עוד ימשיך לעמוד על הבמה ולנגן עד הבוקר בלי למצמץ, אז אחרי שלוש וחצי שעות הסתיימה לה אחת ההופעות הטובות ביותר שנראו במקומותינו בזמן האחרון. אני חושב שהמייסד והגיטריסט המנוח של הרולינג סטונס, Brian Jones, שעל שמו נקראת הלהקה הזו, היה מרוצה מאוד אם הוא היה היום בחיים ורואה את ההופעות של ה-BJM. לא לחינם הלהקה הזו נושאת את שמו.

וידאו

ההופעה בבארבי, ספטמבר 2016

 

ההופעה בבארבי, יולי 2012

 

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: