ראשי > עצמאי בשטח > תומכים בחיים על הקצה

תומכים בחיים על הקצה

#חי_על_הקצה, מרתון הופעות חיות שהכנסותיו הן תרומות להמשך פעילות תחנת הרדיו האינטרנטית "הקצה", 07.10.2016 ליל שישי, מועדון בסקולה. נציגת הבלוג שיר "ארנבת" אלוני יצאה למשימה – המראות, הקולות ובראש ובראשונה התובנות, על סצנת האינדי המקומית. כתבה, ראיון, תמונות וסרטים. 

#חי_על_הקצה לאון וקוואמי בבסקולה. צילום: שיר "ארנבת" אלוני

#חי_על_הקצה לאון וקוואמי בבסקולה. צילום: שיר "ארנבת" אלוני

דף צ'ונקי. דף צ'ונקי. דף צ'ונקי. סליחה, הייתי צריכה רגע לשחרר קצת מההתלהבות שלי מהלהקה הזו שטרפה לי את הקלפים, בקצה הלילה היפה, שכולו היה אוסף של להקות מדה,ימות אחת אחת, אבל אף אחת לא כמו דף צ'ונקי. אל תפספסו את ההופעה הבאה שלהן.

דף צ'ונקי, בסקולה. צילום: שיר

דף צ'ונקי, בסקולה. צילום: שיר "ארנבת" אלוני

ולענייננו: תחנת הרדיו האינטרנטית הקצה, החלה את דרכה כידוע בתור תכנית רדיו ששודרה משנת 1999 בגלגל"צ, והייתה המקום בו אפשר היה לגלות עולמות חדשים במוזיקה, להכיר יותר מוזיקה אלטרנטיבית והרבה יותר אינדי. לאחר שגלגל"צ החליטו להוריד את התכנית, קוואמי (אייל פרידמן) ונדב רביד ייסדו את תחנת הרדיו וגייסו אליה כשדרנים מתנדבים את יואב קוטנר, לאון פלדמן, אמיר אגוזי, יוני שרוני, בהמשך הצטרפו לתחנה שדרנים וכוחות חדשים כמו ניצן פינקו, תומר קריב, עידן גברי ועוד שדרנים אורחים. על ההפקה- תומר אנונילס, בר זבאדה, ליה שפיגל וחברים נוספים. נדב רביד עזב להיות מנהל גלגל"צ, תומר אנונילס עזב לאחרונה וכוחות חדשים מצטרפים לתחנה.

פרויקט זה נוצר לחלוטין מההתנדבות והאג'נדה המלהיבה של חבריה- להיות האלטרנטיבה לרדיו המיינסטרים, לאפשר לחובבי המוזיקה האלטרנטיבית על שלל סוגיה וגווניה לקבל את כל המידע, את כל החדשות, את כל הישנות, סדרות שלמות ומקיפות עתירות מידע על מוזיקאים ענקיים כגון הפרויקט רחב ההיקף שעשה יואב קוטנר לאחרונה על דיוויד בואי זצ"ל, הספיישל המופתי של נדב רביד על המוזיקה שסבבה את תנועת הפנתרים השחורים, התכנית השבועית של ניצן פינקו על כל הקשור לרוק נשי ומהפכני בתכניתה ריוט גיררררל, התכנית של קוואמי ועידן שהיא ההמשך של ליין מסיבות הריקודים מרדיו EPGB- "אלקטריק דרימז", בה הם פורסים את משנתם וידע אינסופי על המוזיקה משנות ה-80… והרשימה עוד ארוכה.

הילה רוח, רופאה במערב. צילום: שיר

הילה רוח, רופאה במערב. צילום: שיר "ארנבת" אלוני

למעשה, תחנת הקצה היא פרויקט ללא רווחים וללא הכנסות, מלבד הזדמנויות שונות כגון קמפיין גיוס ההמונים המוצלח למען התחנה או ערבי הופעות שבהן גויסו כספים עבור התחנה, כמו ערב זה שהתקיים במועדון הבסקולה. מכללת BPM שבה מתקיימים לימודי מוזיקה ורדיו, מארחת את רדיו הקצה מראשית דרכו. מרבית התכניות זמינות בשידור חי דרך אתר האינטרנט של התחנה, וכאשר התכניות מסתיימות ניתן לשמוע אותן ב-On demand, מה שאומר שיש עלויות של אחסון אתר האינטרנט, גיבוי התכניות שהוקלטו על כוננים וההפעלה הטכנית של השידור החי ברדיו האינטרנטי באופן רציף, ללא הפרעות בקו האינטרנט. כל זאת ועוד עלויות שיווק והגענו למצב שמדי כמה חודשים על מנת להמשיך את קיום התחנה יש לגייס כספים מהמאזינים האוהדים את התחנה. שלא לדבר על זה שהשדרנים המתנדבים ואנשי התחנה מפעילים את כל היופי הזה בהתנדבות מלאה וגם להם היה ראוי שיתפרנסו בכבוד מתפעול התחנה עם כל הכבוד לאג'נדה הנעלה.

כך נוצר ערב גיוס הכספים בבסקולה, בו הופיעו- להקת Trust A Lady של זוהר גינזבורג, להקת  Vegan Friendly של גבע אלון וג'נגו, הילה רוח הרופאה במערב, הסופרגרופ Cut Out Club, ועדת חריגים, וכפי שציינתי לעיל- להקת Deaf Chonky. הלהקות שיקפו היטב את הטעם המוזיקלי של מייסדיה- בועט, חי, קצבי, מרענן מחשבה, יצירתי, הרבה מוזיקה באנגלית או מוזיקה שכמעט וקשה לקרוא לה עברית (ע"ע ועדת חריגים). החל מרוק שמזכיר את הניינטיז קצת, דרך הדיסקו של קאט אאוט קלאב וכלה בפאנק רוק העוצמתי של דף צ'ונקי.

חורש והקאט אאוט קלאב, בסקולה. צילום: שיר

חורש והקאט אאוט קלאב, בסקולה. צילום: שיר "ארנבת" אלוני

הפקת הערב הייתה ללא דופי, הלהקות כולן נתנו סטים ארוכים של שיריהן והיה אפשר ליהנות ממש כמו מהופעות רגילות של כל אחת מהן בנפרד, לחוות אותן באופן שלם ואחת אחרי השניה. עמידה מצוינת בזמנים, הנחיה קלילה ומתוקה כרגיל של לאון וקוואמי, שולחן עמוס כל טוב ומוצרים מהלהקות ומהרדיו, דוכן מזון 100% טבעוני של הבסקולה (שהפתיע אותי לטובה והשתלב מעולה עם להקת vegan friendly).

נראה לי שלא סתם שמו את דף צ'ונקי אחרונות בליין אפ כי הם כבר ידעו שאחריהן קשה להתעלות ואני מדברת אתכם על -כוהנות!- פאנק רוק בנות 18 שמנגנות כאילו יש להן קילומטרז' של לפחות 20 שנה בביזנס, והרבה מעבר לזה- רואים פיזית את ההשראה העליונה, את רוח הקודש, עוברת בהן כשהן מנגנות ומופיעות וקורעות את הבמה כאילו גדלו עליה. נכון שנהניתי המון מהלהקות האחרות והמקום בלבי ענק עבורן, אבל וואלה, כבר הרבה זמן שלא הרגשתי את מה שהרגשתי מול הבנות האלה. הן גרמו לי להרגיש שוב בת 18… 

ועדת חריגים, בסקולה. צילום: שיר

ועדת חריגים, בסקולה. צילום: שיר "ארנבת" אלוני

ראיינתי לפני המופע את את לאון פלדמן. קצת אמ;לק למי שאין זמן להאזין לריאיון- יש בריאיון הזה הרבה תובנות יפות על סצנת האינדי בישראל ומחשבות איך פרויקט תרבותי מדהים כמו רדיו הקצה יכול ליצור מודל כלכלי שיהיה בר קיימא ולא יצטרך ערבי התרמה.

וחושבת לעצמי, שזה משהו שאופייני לעוד הרבה פרויקטים תרבותיים ואלטרנטיביים, ואולי ראוי לקיים מפגש סיעור מוחות, גם עם אנשי מקצוע בתחום גיוס כספים ופיתוח עסקי, לטובת הפרויקטים האלה, לפתח מודלים כלכליים נכונים ביחד.

חושבת להקים ערב כזה. במיוחד מזמינה את אנשי רדיו הקצה אבל לא רק. מההכרות שלי עם כמה נשמות יזמיות מהפכניות, בטוח יהיו כאן מפגשים מועילים ופוריים שיתרמו לתרבות הישראלית.

הראיון עם לאון

ש: מה מושך אותך לשדר ברדיו הקצה? מה הביא אותך לשם?

ת: קוואמי הביא אותי לשם… מה מושך אותי? קודם כל זו במה נהדרת לתת ביטוי למוזיקה חדשה וטובה שאני מרגיש שצריכה להגיע לכמה שיותר אנשים, וזה עוד מקום מבחינתי להפיץ את האג'נדה שלי כמו שאני עושה בקול הקמפוס, אז גם ברדיו הקצה אני מנסה לתת במה לדברים שפחות מקבלים במה במקומות אחרים, או להיכנס לעומקם של דברים, שמן הסתם במקומות אחרים פחות מעמיקים בהם.  

ש: זו בעצם החשיבות של התחנה הזו, שהיא נותנת יותר עומק לעיסוק במוזיקה?

ת: כן, זו תחנה לאנשים עם סבלנות גדולה יותר, עם אהבה למוזיקה – אמנם לא אומר שאחרים לא אוהבים מוזיקה, אבל מי ששומע את הקצה כנראה סקרן ורוצה להכיר עוד, רוצה להעמיק ולא צריך שיכניסו לו להיט כל שני שירים לא חדשים…
הדוגמא הכי טובה היא התכניות של קוטנר, שאפשר לראות במקומות אחרים, למשל בגל"צ תחנת האם שלו מה שנקרא, שם הוא פחות מעמיק ופחות יכול לעשות 40 פרקים על דיוויד בואי או עשרות פרקים על רוברט ווייט.

ש:  באמת יש בתחנה הזו כל כך הרבה אנשים שהם אנציקלופדיות של מוזיקה, אם אפשר להגדיר- השילוש הקדוש, קוטנר, אתה וקוואמי, אנשים מלאי ידע… ועוד כמובן יוני שרוני, אמיר אגוזי, ניצן פינקו המדהימה, תומר קריב…

ת: כן, ונדב רביד, שהקים את התחנה והיום הוא מנהל גלגל"צ, שבהחלט התווה את דרך התחנה עם קוואמי ביחד, אלה האנשים וזו האג'נדה, הם באו מהמקום הזה ושוב, זה לא רחוק מהאג'נדה בה אנחנו פועלים בקול הקמפוס, של להעמיק ולתת אלטרנטיבה לשידור אחר קצת, ומה שיפה שבניגוד לתכנית שהייתה להם בגלגל"צ פה זה התרחב ללוח שידורים שלם, תחנה שלמה שיכולה לשדר לא שעתיים בשבוע או פעמיים בשבוע אלא באמת כל יום, כמה וכמה שעות ביום, בשידור חי ואז כל כמה שעות מוקלטות התכניות לשידורים חוזרים, סטים, עריכות ועוד פרויקטים.

זה מאוד יפה שהם הצליחו אחרי שהם היו בגלגל"צ משנת 1999 להמציא את עצמם מחדש בתור תחנת רדיו,      

ואני מאוד שמחתי כשהייתה לי אפשרות להצטרף למיזם הזה, גם מהסיבה שאמרתי לך וגם מהסיבה שאני מאמין שבשינויים שקורים היום בעולם התקשורת, הרדיו האינטרנטי בסופו של דבר יתפוס בארץ, ועכשיו הוא בחיתוליו אבל יש כמה נקודות אור והקצה היא אחת מהן.

ש: זו שאלה של מודל כלכלי בתכל'ס, אם מצליחים לגרום למיזם כזה לא להישען כל הזמן על ערבי התרמה אלא ליצור מודל שבאמת יהיה בר קיימא.

ת: נכון, זה עדיין לא פתור לחלוטין, נושא הכסף מאוד בעייתי,  אבל בסופו של דבר אני מאמין שגם זה יקרה.   

ש: יש הבדל בין לאון של קול הקמפוס ללאון של הקצה, בעיניך?

ת: לא ממש… אני חייב להגיד שבקצה אני כבר לא עושה תכנית שבועית, בשנה האחרונה פלוס, אולי זה ההבדל- הנוכחות שלי בקול הקמפוס גדולה אבל מבחינת הדברים שאני משמיע ומעמיק בהם, בקצה אני גם מטפל בדברים שהם לא רק באינדי הישראלי אלא נהנה לעשות לפעמים ספיישלים על דברים שהם גם טיפה יותר במיינסטרים או על אלבומים ספציפיים…

ש: אבל יותר דברים ישראליים?…

ת: לא, גם דברים מחו"ל, נגיד עשיתי ספיישל של בריאן ג'ונסטאון מסקר, והיו עוד כל מיני תכניות מיוחדות שלא קשורות לישראלי אז זה אולי ההבדל העיקרי שבקול הקמפוס אני עושה רק ישראלי ובקצה אני מרשה לעצמי מעבדת ניסויים מבחינתי לעוד דברים שאני אוהב לעשות ולשמוע, לארח ולהיכנס לתוכם.

ש: אתה יותר מתפרע שם, היית אומר? או שאתה ככה מופרע בשני המקומות?

ת: אני מתפרע בכל המקומות, בקטע הזה זה חופש מוחלט, אין פה שום הבדל. לא בהכרח מתפרע אבל לא עוצר את עצמי, לא בקול הקמפוס ולא בקצה.


ש: איך אתה רואה את עתידה של התחנה?

ת: אני אופטימי בגדול, באמת יש את העניין הכלכלי שלאורך זמן נצטרך איכשהו להבין איך מתייחסים לזה, אבל איכשהו בינתיים זה עובד, גם מגיוסים וגם מהתמיכה של BPM, ששם נמצאים האולפנים.

ש: אתה מנחה את הערב בבסקולה יחד עם קוואמי, הנחית השבוע את התדר אקוסטי, אני תוהה אם יש סיכוי שנראה שוב את הלכלוך באוזן חוזר?

ת: קודם כל כן, עוד לא אבדה תקוותנו, עשיתי לכלוך באוזן לפני שנה בסילבסטר, לא היה טירוף לצערי מבחינת קהל, אני אומר את זה בבעסה אבל אין מה לעשות- זה מה שהיה, כל הזמן אני חושב על זה, אם לא באוזן אז במקומות אחרים, אבל ברור שכן.

ש: מבחינתי זה משמח כי מאוד אהבתי את הערבים של לכלוך באוזן.   

ת: תודה רבה.

ש: וכמובן מכירה הרבה ממה שעשית לאורך השנים, זה נראה לי שאתה בין המובילים של סצנת המוזיקה העצמאית בישראל, אולי אפשר אפילו להגדיר את זה הסנדק של האינדי…

ת: יש כאלה שאומרים את זה…

ש:  מה אתה חושב על ההתפתחות של האינדי בישראל, לאן זה הולך?

ת:  אני חושב שהאינדי בישראל… שוב, הדיון הזה מה זה אינדי הוא קצת מבלבל, כי כולם כבר אינדי בגדול, אם מסתכלים על הפירוש המילולי של "עצמאי", Independant, אז מעטים מאוד האמנים שיש להם גב כלכלי מאיזושהי חברת תקליטים או משרד הפקות גדול, זה כמעט עצוב, אפשר להגיד שהאינדי בישראל הפך למיינסטרים אבל זו לא אמירה נכונה כי הרבה אמני מיינסטרים הם עצמאיים. אבל כן, אני חושב שעכשיו אנחנו בתקופה שיש בה הכי הרבה להקות שהיו אי פעם בארץ, הרבה מאוד יצירה מצד אחד, ורואים את זה בליין אפ  של האינדינגב, שהוא מרשים בכל שנה, או פסטיבל יערות מנשה, כל אירועי החשיפות הבינלאומיות שעובדים מאוד יפה, הרבה מאוד להקות נוסעות לחו"ל, ונראה לי שזה גם אומר עוד משהו על הסצנה וגם כמובן הנושא של גיוס כספים דרך כל מיני  הדסטארטים מאוד השפיע ותרם לעשייה, וגורם להרבה מאוד אנשים לעשות אלבומים, לראות את השטח איך הוא מגיב.

מצד שני אין מספיק מועדונים, עדיין אין מספיק מקומות להופיע, עדיין מקומות נסגרים, עדיין מעט מדי קהל מגיע להופעות של להקות קטנות, קשה יותר אולי ללהקות להביא קהל היום, אז יש את הפלוסים ויש את המינוסים, הסצנה רחבה מצד אחד, מצד שני הקהל לא גדל.

קברניטי האינדי צריכים לעשות חושבים איך להביא את ההמונים, איך לגרום לזה שכמו שבעולם המוזיקה האלטרנטיבית, בפסטיבל כמו פרימוורה, שמביא רבע מיליון אנשים כל שנה, עם המון אקטים אלטרנטיביים מהעולם, אם היו גורמים לדברים כאלה בארץ להיות כאלה מושכי קהל, אז אולי אינדינגב זו באמת התשובה, אבל מדובר רק על פסטיבל אחד בשנה. איך עושים את זה בתל אביב? איך עושים את זה בחיפה? איך עושים את זה בירושלים? שאלות יפות שאין לי תשובות עליהן.   

ש: זה מעלה אצלי את האפשרות אולי לעשות את זה בחו"ל, מעין פסטיבל לקט ישראלי שייצא החוצה לעולם.

ת: כמו שאמרתי, עושים בדיוק כאלה חשיפות בינלאומיות ויש המון שואוקייסים שישראלים נוסעים אליהם לחו"ל, כל הזמן, גם בתמיכת משרד החוץ וגם באופן עצמאי, לא בטוח אם יש גם תמיכה של משרד התרבות.

ש: אפשר בכלל לצפות לתמיכה של משרד התרבות בפרויקטים אלטרנטיביים כמו הקצה?

ת:  אני חושב שכן, שצריכה להיות. אני לא יודע אם יש סיכוי, אני לא יושב שם, אני לא מכיר את מירי רגב ולא מכיר את ההחלטות, אני בטוח שאמן אינדי כמו לירון עמרם ידבר אל ליבה למשל, מאוד.

ש: נכון, יש עוד משהו שבא לך להגיד?

ת: תמשיכו לשמוע מוזיקה טובה, לשמוע את הקצה ובואו לעוד אירועים.
     

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שיר "ארנבת" אלוני

וידאו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: