ראשי > עצמאי בשטח > תמרונים תזמורתיים בתדר

תמרונים תזמורתיים בתדר

שיתוף פעולה ראשון בין התדר לתזמורת הקאמרית הישראלית מוליד סופשבוע במהלכו בית רומנו הופך להיכל קונצרטים עת נגני התזמורת הקאמרית חוברים לנגנים ומעבדים מעולמות מקבילים ליצירת שלושה מופעים מיוחדים – קונצרט מחווה לפיירוז, קונצרט עם תזמורת ארמון בזמן ומופע מחווה לאניו מוריקונה.

דוניא דראוושא, מחווה לפיירוז, תדר. צילום: שילי אראל

דוניא דראוושא, מחווה לפיירוז, תדר. צילום: שילי אראל

יום שישי, קונצרט מחווה לפיירוז, סוג של סגירת מעגלים…

מאות שוחרי המוסיקה, קלאסית, מזרחית, ערבית, שהתאספו בערב ליל שישי האחרון בחצר של בית רומנו בדרך יפו בדרומה של תל אביב, מצפים בדריכות לקונצרט המובטח של התזמורת הקאמרית הישראלית המארחת את רביעיית אל פאראבי עם הסולנית דוניא דראוושה לביצועי מחווה בעיבודיים מקוריים לשיריה של הזמרת הלבנונית פיירוז, לא שיוו בדמיונם כי הערב נסגר כאן, במתחם התדר, מקדש מעט לתרבות אורבנית ומוסיקלית של תל אביב, העיר העברית הראשונה, מעגל חיים.

 

כן, כשחפרתי במנהרות הזמן מתחת לערימות האבק של הספרים העתיקים מהמאה שעברה ובכלל נחשפה לפני תמונת מצב המצביעה כי מי שעומד מאחורי בנייתו של הקומפלקס יוצא הדופן הזה בגבול בין "אחוזת בית" לבין יפו הוא איש עסקים יהודי שהיגר לארץ ישראל מלבנון, רומנו, שכמו רבים חבריו לתפוצה, הגיעו לארץ ישראל כדי להשקיע באדמות, רומנו כאמור, הקים את קומפלקס העסקים המשרדים והמסחר הקרוי על שמו, רומנו שכאמור עלה ארצה בגיל מאוד צעיר והביא עמו כסף משפחתי הפך לאחד מ"גואלי האדמה" הגדולים בתחום גוש דן כאשר רכש אדמות רבות באזור הכפר שיח מוניס (מתחם אוניברסיטת תל אביב כיום) ומגרשים נוספים רבים. בית רומנו היה הפרויקט האחרון בו עסק, ממש בימים של קום המדינה ומלחמת השחרור, לאחריה הוא נפטר ככל הנראה מצער רב לאחר שהבניין הולאם בידי המדינה בשל חובות כספיים כבדים שצבר.

 

כמה סמלית היא הידיעה שדווקא כעת, כאשר המקום הופך את ייעודו ממרכז עסקים אפור וחיוור למרכז תרבות עכשווית הן באמצעות גלריית סוזי הממוקמת בקומה העליונה, הן בשל מסעדת רומנו של השף אייל שני והן ובמיוחד בשל תחנת הרדיו תדר המפעילה את החצר מידי ערב כמרכז בילוי ותרבות מוסיקלית, מתקיים במקום קונצרט מחווה למי שנחשבת עד היום לזמרת הכי חשובה והכי מפורסמת של שכנתנו בצפון, לבנון, כן אני מתכוון לזמרת נוהאד חאדד או כפי שכל העולם מכיר אותה בשם – פיירוז.

 

שיחקו אותה כמו שצריך, חבורת שרי התרבות של התדר, צח, איתי וחבריהם, הפרויקט הנוכחי שלהם מחבר את התזמורת הקאמרית הישראלית שביתה ממוקם בתל אביב ומכאן ידיה של עיריית תל אביב נרתמו לסייע בפרויקט במסגרתו מתארחת התזמורת בחצר בית רומנו ומשתפת פעולה עם מוזיקאים נוספים, כאמור בליל שישי שיתוף הפעולה נרקם בין התזמורת לבין רביעיית אל-פאראבי מנצרת בה חברים סמי ח'שיבון – הכנר והמנהל המוסיקלי, מיכאל מארון – נגן העוד, עיסא עוואד – נגן הקאנון, עזיז נדאף – נגן כלי הקשה ,ועימם מצטרפת הזמרת דוניא דראוושא המבצעת את שיריה של פיירוז.

סמוך לשעה תשע וחצי בערב כשחצר בית רומנו כבר הייתה עמוסה לעייפה בקהל רב החל הקונצרט, כאשר תום כהן, המוכר כמנצח של התזמורת האנדלוסית אוחז בשרביט המנצחים פונה אל הקהל הרב ופותח את הסט שכלל 13 קטעים, לתזמורת ולהקה, ללהקה וסולנית, לנגן הכינור ח'שיבון ולשורת הדרנים חוזרת ונשנית לקול תשואות הקהל ששתה בצמא את הצלילים, מעולם ביירות לא נראתה כל כך קרובה מתל אביב-יפו.

 

את שיריה הידועים של פיירוז הזדמן לי לשמוע לא פעם אחת, גם במופעים, כן, בכולם מדובר בביצועי מחווה, אם זו הזמרת הבינלאומית נטאשה אטלס, הזמרת אמל מורקוס מכפר יאסיף שבצפון, או הרכב המחווה טורקיז, הפעם קיבלתי חוויה שלמה כאשר הביצועים דמו באופן ממשי לביצועים המקוריים עם הרכב נגנים עשיר המורכב ממש כתזמורת ערבית קלאסית כאשר נגני התזמורת הקאמרית יחד עם נגני ההרכב מנצרת מלווים את השירה של הסולנית דוניא דראוושה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום שילי אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

 

יום שבת, תזמורת ארמון בזמן והתזמורת הקאמרית

תזמורת ארמון בזמן מחברת בין עולם המוסיקה הקלאסית לסצנות האינדי והאלקטרוניקה, את ארמון הזמן פגשתי לראשונה באביב האחרון באחת מהגינות בעין כרם בירושלים, כאשר כמה מנגני וזמרי ההרכב הכולל בדרך כלל שלושים ושישה נגנים וווקליסטים המנוהלים בידיו של המנצח מתן דסקל שהוא כשלעצמו תופעה מדהימה במופע חי, בצעו כמה דגימות מתוך הליין אפ של התזמורת לקראת פסטיבל ישראל, המאפיין את ארמון בזמן הוא הדבקות לזמן באמצעות מוזיקה ווידאו ארט המשולבים זה בזה כדי ליצור לוח ומארג זמנים הנע על פני שבוע שלם, יוצרים יחדיו יצירה א קונוונציונלית של תזמור קלאסי, ווקל יוצא דופן ועשיר בהשפעות עם דיוק מקסימלי כמו בשעון שוויצרי. המפגש הבא עם ארמון בזמן היה מעל בימת היכל התרבות בתל אביב כאשר שבוע לאחר מכן הם כבשו את הקהל באמצעות יצירה בת שש דקות וארבעים שניות כמקובל באירועי הפצ'ה קוצ'ה, הקהל ביקש ואף קיבל הדרן, עניין שאינו מקובל או דבר של מה בכך במסגרת הזו.

 

במוצאי שבת בשעות הערב המוקדמות נוצר חיבור מדהים בין אנשי תזמורת ארמון בזמן לבין נגני התזמורת הקאמרית הישראלית לכדי קונצרט אחד שלם שהתבסס על היצירות שמתן דסקל והמתופף שליו נאמן יצרו עבור הארמון, היצירות והקונצרט קיבלו הפעם עיבוי ושדרוג כאשר כל נגני התזמורת הקאמרית קיבלו את התפקידים של עמיתיהם בארמון בזמן עניין שיצר שכבות על גבי שכבות מוכפלות של כלי מיתר, ויולה, כינור, צ'לו וקונטרבס לצד הכלים האחרים, את ההצגה גנבו מן הסתם הווקליסטים ובמיוחד ג'וזף לימן, מי שהיה ה סולן בלהקת האינדי הירושלמית "אומללה" ודניאל קריאף מי שמשמשת כעזר כנגדו של קובי אוז בלהקת טיפקס.

 

 

מן הראוי לציין כי הקהל היה מעין ערבוביה של יודעי דבר חלקיים, אלו המגיעים כאוהדי התזמורת הקאמרית באספקת הקלאסי, אלו הבאים בשל תזמורת ארמון בזמן ואלו המבקשים ללמוד לראשונה את החיבור יוצא הדופן שהפך במהלך הערב לטבעי ביותר, קאמריותה של התזמורת התל אביבית שבדרך אגב הגעתה לבית רומנו הייתה בסיוע עיריית תל אביב, נתנה כאמור את המילוי הנדרש ולא מעבר לכך לתזמורת הקטנה יחסית של ארמון בזמן, בבחינת שני החלקים מלאו את השלם ואף העלו בי מחשבות על הצורך בהמשך שיתוף פעולה בנסיבות נוספות כאולמות המתאימים לכך…

 

מוצאי שבת – מחווה לאניו מוריקונה

אחרי תום הקונצרט הראשון של יום שבת נותרו נגני התזמורת הקאמרית כדי להשתתף בקונצרט נוסף, הפעם הנושא היה מחווה לפסי הקול של סרטי המערבונים המכונים ספגטי, המדובר במחווה ליצירות האלמותיות של הקומפוזיטור האיטלקי אניו מוריקונה שעיצב והגדיר את הז'אנר עצמו על שלל מאפייניו המוסיקליים. את מלאכת ההפקה, הניהול האמנותי והעיבוד לתזמורת ונגני רוק נטלו על עצמם התקליטן מארקי Fאנק, שר התרבות של התדר, צח בר, ונציג האמריקנה עלי תל אביב עוזי "רמירז" פיינרמן. את מלאכת הניצוח נטל על עצמו המנצח הקבוע של התזמורת הקאמרית הישראלית אריאל צוקרמן.

 

 

ובנימת חפירתית, כמי שאת שנות ילדותו העביר בהקרנות יומיות בבתי הקולנוע שפסו מהעולם כמתמיד, תמר, אלנבי, מוגרבי, סטודיו וזמיר בתל אביב לצד נגה, סטודיו ואורלי בגבעתיים אל מול שליפות האקדוחים של ג'וליאנו גמה, קלינט איסטווד, לי וואן קליפ ושורה ארוכה של גיבורי המערבונים האיטלקיים והאמריקאים של שנות השישים, היו חסרים לי במופע התחושות של מושבי העץ הישנים, ריח ממתקי הקוקוס והליקריץ ורעש גלגול בקבוקי הטמפו ממרכז האולם ועד קדמת הבמה…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופעים, צילום יובל אראל

 

 

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: