ראשי > חדשות בסצנה > מפגש עם היסודות – ג'רון "בליינד בוי" פקסטון

מפגש עם היסודות – ג'רון "בליינד בוי" פקסטון

השורשים של המוסיקה העכשווית נעוצים בעצבות שמקורה ביחסי עבדים ונוגשים, ג'רון "בליינד בוי" פקסטון משמר את הרוח המקורית, הפעם אנחנו מבקשים לגעת בעצב החשוף עד שורשיו.

ג'רון "בליינד בוי" פקסטון. צילום: ויקטור Muperphoto

ג'רון "בליינד בוי" פקסטון. צילום: ויקטור Muperphoto

מופעי נגינתו הייחודית של ג'רון "בליינד בוי" פקסטון, סוקרו בהרחבה כאן בבלוג בעקבות ביקורו הראשון ואף השני בארץ כאורח של משרד ההפקה Nobody's Fault Productions, חוויות בלתי נשכחות. לכבוד ביקורו השלישי בארץ של ג'רון "בליינד בוי" פקסטון, התבקש מבקר הבית, המוסיקאי אדר אבישר, לנתח את התופעה ומקורה. אבישר "ישב" על החומרים של פקסטון וניתח אותם לקראת המופע שהתקיים בליל חמישי במועדון זאפה בתל אביב, אך להבות האש שכילו את היערות מנעו ממנו להגיע למופע בשל "הקפצה" לילית בצו שמונה למערך ההסברה הצבאי. לצד מילותיו של אבישר מעטרים באופן בלעדי תצלומיו של הצלם הגאון ויקטור "Muperphoto" את הכתבה.

פקסטון בתל אביב. צילום: ויקטור Muperphoto

פקסטון בתל אביב. צילום: ויקטור Muperphoto

הבלוז – איזו מילה אדירה כשמדברים על מוסיקה. למעשה הבלוז הוא הכל, אותו רצף של ארבעה אקורדים שמהווה את היסוד האיתן ממנו צמחו הרוק, הקאנטרי, הג'אז ועוד תתי ענפים. ועדין הבלוז, הוא השורש האיתן. הצוק עליו מתבססים הסגנונות המוסיקליים השונים. פילוסופיה ודרך חיים.

מראשוני הבלוז כבר כמעט לא נותר שריד. מרביתם הלכו לעולמם בשיבה טובה. בי.בי. קינג האגדי היה בין אחרוני הנפילים כשבחיים עוד נותרו מעטים ביניהם אלברט קולינס, פרדי קינג, אלברט קינג וכמובן היורשים – אריק קלפטון, ג'ו בונמאסה, אלווין לי, סטיבי ריי ווהן ועוד.

יושב על שורש איתן, פקסטון. צילום: ויקטור Muperphoto

יושב על שורש איתן, פקסטון. צילום: ויקטור Muperphoto

ברשימה המכובדת של היורשים נכלל ג'רון "בליינד בוי" פקסטון. הבחור המרשים הזה בהחלט נמנה על הצמרת של הצמרת של הבלוז השורשי האוטנטי ןמזכיר מאד בצליל הנגינה שלו את הדור הקודם. הבחור, כבד הראייה, נולד למשפחה שחורה-יהודית ושם לו למטרה לשמר את הבלוז השורשי מהמיסיספי.

לפני כשנתיים הוא הדהים את קהל שומעיו בקונצרט מונומנטאלי שהגיש במסע הופעות ברחבי הארץ. והשבוע הוא חזר, בשקט בשקט ללא יחסי ציבור וללא פרסום לכבוש את לבות מאזיניו במועדון זאפה בתל אביב.

פקסטון, רב נגן. צילום: ויקטור Muperphoto

פקסטון, רב נגן. צילום: ויקטור Muperphoto

קשה שלא להתאהב בג'רון פקסטון, בעיקר בגלל העובדה הפשוטה שמצד אחד מדובר בבחור צעיר , שלמרות גילו משמר ומתמחה במוסיקה של קשישי הבלוז. הדיסונאנס הזה גורם לך לחשוב לעיתים שמדובר באדם צעיר שכלא בעזרת מאגיה שחורה נפש של אחד מאבות הבלוז אי שם בניו אורלינס.

ואם לא די בכך הצצה בביוגרפיה שלו מראה שפקסטון, למרות "הנשמה" הדרומית שלו, נולד בכלל בלוס אנג'לס למשפחה יהודייה…. עובדה שמתבטאת גם במראה שלו – "ילד טוב ירושלים" וגיטריסט בלוז מהמחוזות הדרומיים של ארצות הברית.

בליינד בוי והפסנתר, זאפה תל אביב. צילום: ויקטור Muperphoto

בליינד בוי והפסנתר, זאפה תל אביב. צילום: ויקטור Muperphoto

פקסטון הוא מכונה מוסיקלית משומנת ודומה שאין כלי שהוא לא שולט, גיטרות, באנג'ו, כינור ופסנתר. בהופעות שלו הוא נותן לקהל קורטוב של כשרונו כשהוא מלהטט בכלים הללו כאילו לומר – "חשבתם שאני שולט רק בגיטרה…. הנה יש לכם קטע כינור". מדובר במופע אינטימי, החושף את המאזין לימים של פעם, לשורשים האמיתיים. פקסטון למעשה חושף את הקליפה העבה של השלבים שהבלוז התגלגל אליהם והמוכרים לנו כיום. אותה מטמורפוזה שאחראים לה ג'ימי הנדריקס, רורי גלגהר, אריק קלפטון, פיטר גרין ובני הדור השני והשלישי.

הוא כאילו אומר לנו, "סטופ, החזיקו את הסוסים. מה שאתם קוראים לו בלוז הוא אינו 'הבלוז' אותו בלוז שינקתי מסבתי שגדלה במחוזות הדרום". הוא מציב מראה שכאמור מפשיטה את כל המסחריות והמתקתקות מהסגנון הנפוץ הזה ומחזיר אותנו בחללית אימתנית אחורה בזמן.

הרמוניה של הרמוניקה, פקסטון. צילום: ויקטור Muperphoto

הרמוניה של הרמוניקה, פקסטון. צילום: ויקטור Muperphoto

פקסטון לא מנסה להיות "מהיר", הוא נקי מכל המאניירות שכה התרגלנו אליהם מ"אלוהי גיטרה" כג'ו בונאמסה, סטיב וואי וסטיבי ריי ווהאן. הוא מלטף, פורט ומעביר את הכאב ואת הליריות של הבלוז. ואכן, הבלוז, במהותו, הוא שיר קינה, הוא העצבות, הוא הכמיהה לחופש של העבד השחור, של השיפחה באחוזות של הפריץ הלבן. הבלוז, כשמו כן הוא מבטא פילוסופיה של כאב ושל חיים תחת דיכוי.

והאמת, שפקסטון, עבורי, היא התגשמות משאלת לב. לפני שנים מישהו פעם שאל אותי מי מבין כל המוסיקאים הייתי רוצה לפגוש לא הייתי מקבל הזדמנות למלא שלוש משאלות , "בטהובן, רוברט ג'ונסון וג'ימי הנדריקס". ובכן, פקסטון הוא בדיוק הגלגול של רוברט ג'ונסון. כך אני מדמיין את הענק כהה העור הזה לו היה חי כיום.

פקסטון בהופעה בתל אביב. צילום: ויקטור Muperphoto

פקסטון בהופעה בתל אביב. צילום: ויקטור Muperphoto

אריק קלפון, שכנראה שותף לחלק מהפנטזיה הזו הקדיש אלבום שלם שבו ניסה לחקות את ג'והנסון וצליל הגיטרה, הגישה והסאונד הזכירו לי במדויק את מה שפקסטון מבצע הלכה למעשה. הוא פשוט לוקח ספינת זמן ענקית ומפליג עם קהלו לשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, למחוזות ה"דלתא-בלוז".

פקסטון הוא לא רק מוסיקאי אדיר, אלא ובעיקר אדם עם אישיות כובשת וכריזמה בלתי רגילה. הוא מטבל את ההופעה שלו בסיפורים מזמנים רחוקים ומעניק לקהל חוויה רגשית אדירה. במיוחד שלאחר כל סיפור אתה מתקשה להבין כיצד הוא פורט בקלילות כזו על הגיטרה המהוהה שלו.

שורשים מזמן עבר, ג'רון פקסטון. צילום: ויקטור Muperphoto

שורשים מזמן עבר, ג'רון פקסטון. צילום: ויקטור Muperphoto

כדי להבין יותר מקרוב את התופעה הזו שנקראת פקסטון צריך להתעמק באישיותו ולהבין את מקורות השראתו – באחד מהראיונות איתו גילה הענק הזה כי הוא דאג להיחשף לפני שהחל ליצור לכל מה שקשור למוסיקה אמריקנית שורשית. במסגרת הזו האזין לאלפי שירים שמקורם מנהר המיסיסיפי, דרך שירים של שבטים אינדיאניים, מוסיקה של הילידים בהוואי ושל המתיישבים הראשונים על אדמת אמריקה.

כל אלה מהווים את ההשראה ממנה הוא יוצר את המוסיקה המופלאה שלו שאינה רק אותם ארבעה אקורדים בסיסיים הנמרחים על פני 12 תיבות בקצב ארבעה רבעים.

מוסר השכל

פקסטון הוא תופעה. שמורת טבע שתמיד נעים לבקר בה במיוחד בעידן של דיגיטציה, של סימפולים ו"הפקה". הוא מזכיר לנו שיש בסיס ושאם נגדע את אותו הבסיס נשאר עם "כלום" ביד (או ליתר דיוק באוזן).

לחצו לצפייה בגלריית התמונות שצילם ויקטור Muperphoto

 

ועוד רגע קסום מליל חמישי בזאפה…

 

 

 

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: