ראשי > חדשות בסצנה > לבדוק את הצלילים

לבדוק את הצלילים

ועידת סאונד צ'ק למוסיקה עצמאית בהפקת Spirala במרכז ענב לתרבות, 19-21.01.2017. רשמים, מסמכים, קולות ומקצבים. דיווח של יובל אראל ושיר "ארנבת" אלוני, וידאו מופע – אדוה אראל.

ועידת סאונד צ'ק למוסיקה עצמאית. צילום: יובל אראל

ועידת סאונד צ'ק למוסיקה עצמאית. צילום: יובל אראל

 

להלן המדריך למוזיקה עצמאית- ועידת סאונדצ'ק 2017 במרכז ענב לתרבות, התרשמות, סיכום, והגשה בידי ושיר "ארנבת" אלוני, מסמך חובה לכל אמן ומוסיקאי עצמאי. 

ראשית הקדמה מיובל:

מפאת התחייבויות קודמות והחיים בכלל נאלצתי לקחת טעימה ראשונית בלבד מתוך שלושת הימים במהלכם התקיימה ועידת סאונד צ'ק למוסיקה עצמאית, ולכן מעביר את שרביט הסיקור בנקודות לארנבת שנכחה וסיכמה כמו תלמידה טובה לטובת מי שפספסו.

זהו ניסיון ראשון מסוגו להאיר את הצדדים השונים של תעשיית המוזיקה בישראל ואת הדרכים בהן יכולים מוזיקאים עצמאיים לפעול ולהתקדם, בכוחות עצמם או באמצעות מי שמובילים את התעשייה כמו לייבלים, מנהלים, יח"צ וכל מי שנותנים שירותי קידום למוזיקאים. לו"ז הועידה כלל פאנלים, הרצאות וראיונות מרתקים בין דמויות נחשבות בתעשיית המוזיקה.

האירוע שהופק ביוזמתו של אסף בן דוד באמצעות עמותת Spirala, מלכ"ר שהתכוונותו קידום תרבות מוזיקלית ומי שעומד מאחורי אחד הפסטיבלים הכי מצליחים והכי חשובים בתחום המוזיקה העצמאית- "אינדינגב", הביא את הקהל שרובו כלל מוזיקאים וצעירים אל החלל המעוצב בעץ אגוז מחוטב וחלקלק של מרכז ענב- אודיטוריום של תרבות המשמש לעתים גם להתכנסויותיה של מועצת העירייה השוכנת בבניין הסמוך.

מרכז ענב הפך בשנתיים האחרונות למעין בית חממה צפונבוני למוסיקה תל אביבית עצמאית, מרוחק מהמתחמים הדרומיים, כבית הגידול הטבעי בגיאוגרפיה העירונית. רק בשביל התזכורת – הרכבים כגרדן סיטי מובמנט, אוזו בזוקה ועוד כבר קיימו במקום הופעות ששברו את "תקרת הזכוכית" בין מקומה הטבעי של ה-"סצנה" לבין הבורגנות התל אביבית, לפחות מנקודת המבט שלי כיליד העיר שעד לפני כמה עשורים חולקה לה יחדיו לשם וכאן.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

יום 1

הפאנל הראשון עסק בשאלה של יצירת מוזיקה בהקשר הגיאוגרפי- כיצד יכולים מוזיקאים ליצור סצנות גם מחוץ לתל אביב ולהגיע לקהל רחב, כיצד יכולים להשיג מימון בפריפריה, האם בכלל כדאי למוזיקאי להשתייך לקהילה מקומית או לפעול לבד ועוד.
השתתפו בפאנל: קוואמי (רדיו הקצה), אבירן חביב (ריאליטי ריהב סנטר), בן ריפתין (סירופ חיפה), גילי דה קיד (רעש האור) ודויד פרץ (יזם תרבות באר שבעי). הנחתה שרון קנטור.

הפאנל רק הפך לתחילתו של סיעור מוחות אך לא הציב תשובות חד משמעיות. כמה נקודות שארנבת סיכמה מהפאנל הזה:
-הגיאוגרפיה משפיעה על הייצוג של האמנים וההשתייכות לקהילה היא כוח.
-כל עוד אנחנו יצורים פיזיים- הכוח נוכח במקומות פיזיים.
-יש דיבור על בניית קהילות אמיתיות בכל עיר ובניית גשרים ביניהן, כאשר המועדונים ותחנות הרדיו מהווים גרעין פיזי ואידיאולוגי.
-בניית קהילה: סביב אידיאולוגיה, הרצון להצליח, להפיג שעמום, להתאתגר מהנוכחות של אמנים אחרים, סולידריות ושפה מקומית משותפת- יש לזה צורך יותר ברור ומזוקק בפריפריה.
-כשהקהילות בפריפריה מתחזקות כך הקהילה הרחבה יותר של מוזיקאים בישראל מתחזקת.
-גילי דה קיד: הקושי של התקשורת לצאת מתל אביב מקשה על הקהילות בפריפריה למרות שהתירוץ הוא רק 40 דקות נסיעה מתל אביב לירושלים למשל.
-בן ריפתין: ראיתי שהחוסר במקומות יצירה למוזיקאים בחיפה מפרה אותי ומניע אותי ליצור הרבה יותר מאשר בתל אביב.
-קוואמי: הפניה של רדיו הקצה היא לא לקהילות גיאוגרפיות מסוימות אלא לקהילת האינטרנט שהיא רחבה יותר וזה מאפשר לנו לייצר תכניות שבכלל משודרות מבאר שבע (כמו של דוד פרץ) או מליטא.
-נוצרה סביב רדיו הקצה קהילה שהיא יותר אידיאולוגית/ איכותית של מי שמרגישים אאוטסיידרים מבחינת הטעם המוזיקלי שלהם ושמרגישים שהם לא מקבלים את המענה שלהם מתחנות המיינסטרים.
-אבירן חביב: צריכים לרצות את זה מספיק, לרצות לעשות משהו ביחד, לעשות וליצור כל הזמן- לחלום על משהו ולהגשים אותו, לא להגביל את הילדים החולמים שהיינו. כדאי לבנות קהילה סביב מקומות.
-דוד פרץ: יש המון כסף ממסדי שמסתובב לטובת פרויקטים מוזיקליים קהילתיים בעיקר בפריפריות- צריכים לגבש את האני מאמין שלכם ולהקים עמותה או ארגון. יש הרבה רצון של העיריות לתמוך במוזיקה כצורך בגאווה מקומית, אפילו אם זה ברמה של להפחית משמעותית את הארנונה על חדרי חזרות ומועדונים.
-יש עדיין כמובן שאלות שנשארו באוויר- איך אפשר ליצור קהילה כשמדובר על תחום עמוס באגו יוצר של מוזיקאים, האם הרדיפה אחרי כסף ממסדי תומך לא חונק את היצירה העצמאית, מה עושות קהילות לא- גיאוגרפיות כמו קהילת המטאל או קהילת המוזיקה המזרחית שעד לפני כמה שנים הייתה פריפריה תרבותית…

בהמשכו של הערב התקיים דו שיח בין כתב המוסיקה סער גמזו (קולה קמפוס, עונת התרבות ירושלים, ישראל היום) לבין המוסיקאי היוצר שי צברי על מהותה של הפריפריה התרבותית, גיאוגרפית או מנטלית תפיסתית.
כמה נקודות משם:
-צברי הציע למוזיקאים לבחון מהם הערכים שעמם הם באים כמוזיקאים, מה הצעקה או הדגל שלהם? ולפי זה לבנות עולם ערכים שמתבטא ביצירה.
-תהליך ההצלחה הוא לא ליניארי- מרגע כתיבת השיר עד לקיסריה- אלא יש הרבה סוגים שונים של הצלחות.
-המותג שלך כמוזיקאי נובע גם מהערכים שבחרת בהם וכך יזהו אותך, לפי הערכים האלה.
-הקהל בימינו מעדיף מוזיקאים שהם תופעה ופחות את המוזיקה עצמה- להיות בסצנה של משהו מגניב שקורה, להשתייך למשהו יוצא דופן… כמו למשל הקטע ללכת לראות הופעה של בחור ששר כמו ג'ניס ג'ופלין (אסף אבידן).
-סער גמזו ציין שחשוב לו ככתב מוזיקה לשמוע מה עולם הערכים שעמו הגיע המוזיקאי, בעיקר מה העולם המוזיקלי, כבר די מיצה את מי שמגדירים את עצמם כ-"אמן פולק מיוסר".
-צברי: האלבום הראשון שלי יצא כשהייתי בן 39 ועד אז שמעתי הרבה "לא", הספר "דרך האמן" עזר לו לנער את עצמו ולהשקיע עוד מחשבה אחרי כל "לא" שקיבל.
-למוזיקאים קשה להגדיר את עצמם ולכוון אבל זה הכרחי. מביא כדוגמא את ההגדרה של עצמו כאינדי מזרחי ואת הדגל שלו כמי ששואף ליצור מוזיקה רב-קולית, שנותנת במה למגוון קולות וטעמים. נותן גם דוגמא של זמרת תימנית עם סאונד חללי שהוא מגדיר את המוזיקה שלה "תימניה בחלל", או המוזיקה התימנית-בלוזית של ימן בלוז. למצוא הגדרות מגניבות.
-הכי חשובה המוזיקה עצמה, מה אתה כמוזיקאי והגילוי קורה רק מניסוי וטעייה.
-הדמוקרטיזציה של הרשת מייצרת הרבה קהילות מרוחקות מהמיינסטרים שיש להן קהל רחב ואף כלכלי גם ללא תלות במיינסטרים. תתחברו לקהל שלכם.
-אפשר כמובן לנסות ולפרוץ דרך אל מעגלי קהלים שונים משלכם.
לאחר מכן התקיים סוג של ראיון אישי עצמאי, סיפורו של צח בר, הבעלים של התדר, רומנו, פורט סעיד, איש הלייבל פורטונה רקורדס, מפיק ויזם תרבות אשר במשך עשרים דקות הביא את קורותיה של ההתנהלות התרבותית מהמשפיעות ביותר בעיר תל אביב בשנים האחרונות שבראשה ניצב ה"תדר" כסוג של מיזם רדיופוני ללא מחיצות המביא אנשים להתחבר באמצעות אלכוהול, מזון ותרבות מוסיקלית ובכלל נגישה ביותר. על התדר ופעילויותיו לא ארחיב כאן כי הבלוג גדוש בפוסטים אודות הפקותיו, קחו לכם את הזמן (20 דקות) והאזינו לסיפורו של צח בר, יזם תרבות, או כפי שהגדרתיו בעבר שר התרבות להלכה של תל אביב יפו.


יורם מורד, איש קשתו"ם (קשרי תרבות ומדע) של משרד החוץ, הסביר עם מצגת מפורטת מה הכלים שמשרד החוץ מציע למוזיקאים שרוצים לצאת לחו"ל, מתוך האינטרס של ייצוג המדינה כמדינה בעלת תוכן תרבותי עשיר. וכן- מותר לומר גם דברים פוליטיים, אין התערבות בתכנים. יש למשרד זה תקציב מוגבל אבל הם עושים בו את המיטב כדי לעזור למוזיקאים שיודעים מה הם רוצים, שכבר יש להם מעט קשרים בחו"ל או לפחות מקום שהם עומדים להופיע בו, הם עוזרים עם קשרים לשגרירויות המקומיות ולראיונות בתקשורת המקומית. מי שרוצים לפנות אליהם- פונים למישל שגב בטלפון 02-5303833 ובמייל michele.segev@mfa.gov.il .

אך לא רק בכך עסקינן כי אם בהופעה, המותג החיפאי עוזי נבון חוזר אל הבמה עם הרכב חדש "החוויות" אשר מביאות את הבשורה של שנות השבעים התמימות (?!!) אל מרכז הבמה, מופע הבכורה של ההרכב החדש מוגש בהמשך הפוסט.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהערב הראשון בועידה

 

מכאן- השרביט כולו של ארנבת:

אז ככה- קניתי כרטיס לכל ימי הועידה, העניין שלי בה הוא גם כמוזיקאית שעומדת להוציא את אלבום הבכורה שלי, כמפיקה לאמנים אחרים שמקליטה אותם אצלי באולפן הביתי וגם כמקדמת של ההרכב "בית אבא". כרגיל חשוב לי ללמוד כמה שיותר, אז יצא שסיכמתי בנקודות קצרות את כל הפאנלים, גם לטובת קבוצה חדשה שקמה השבוע למוזיקאים בפייסבוק- "יחצ"נו לאן" שהקימה המוזיקאית תהל קליין. חוץ ממה שכבר צירפתי לדבריו של יובל על היום הראשון, הנה עוד סיכומים מהימים השני והשלישי לועידה, היו המון נקודות חשובות ואולי זה יוצא נורא ארוך אבל מקווה שתמצאו בזה שימוש והשראה לעשייה שלכם.

יום 2

"המאסטר מוכן- מה עכשיו?" הרצאה של אסף רחמני מ-"קמע"- קהילת מוזיקה עצמאית

"קמע" פוגשים את האמנים רגע לפני היציאה לאור, עובדים עם לייבלים בארץ ובחו"ל וגם עם אמנים מהארץ ומחו"ל.
כמה הנחות יסוד:
-דווקא ב-2016 רוכשים הרבה יותר מוזיקה מכל שנה אחרת.
-השנה היה גידול במכירות מוזיקה בעולם.
-יש לכולם יותר צ'אנס להוציא מוזיקה באופן עצמאי.
-היכולת של לייבלים אינדי השתפרה בהוצאת אמנים לאור ולהביא אותם להצלחה- כדוגמת אדל, סולנג' ובון איבר.
האתגרים:

-כמות מוזיקה ענקית יוצאת לאור- כמעט אין פילטרים ויש הצפה.-יש מגוון פורמטים והטכנולוגיה משתנה.
-ללקוחות יש יותר אופציות על איזה פורמט להוציא כסף.
-יש דמוקרטיזציה של השוק: איך הלקוחות רוצים לקבל את המוזיקה?
-יוצאים מהכתבות השוק של חברות התקליטים המסורתיות.
איך כדאי להוציא מוזיקה?

-דיסקים: למרות התפיסה הקיימת כיום שלא קונים דיסקים ושאין איך לנגן, עדיין יותר דיסקים נמכרים מאשר תקליטי ויניל, גם אם זה פורמט שנמצא בירידה ומיתון.
-יש גידול בזירת שירותי הסטרימינג כגון ספוטיפיי, אך עדיין זה פחות משתלם לאמן בגלל המחיר הנמוך מאוד ללקוחות.
-הויניל בצמיחה הכי גדולה ב-25 שנה האחרונות אך כמובן רחוק מהימים שזה היה הפורמט השולט.
-חובה להיות נוכחים במקומות כמו ספוטיפיי, דיזר, אייטיונס.
-אתרים להורדת מוזיקה בתשלום- נמצאים בירידה משמעותית. כמו בנדקמפ.
-מציע לשאול את הלקוחות שלכם כיצד הם מעדיפים לשמוע את המוזיקה.
ניהול תהליך היציאה לאור

-מציע לא למהר להוציא לאור. לבחון את מצב השוק קודם.

1. להכיר את כללי השוק:
-להקפיד לצרף למאסטר ברקוד וקוד ISRC לצורך שמירה על זכויות היוצרים והתמלוגים לכל פורמט שיומצא בעתיד. כך בכל רכישה או שימוש במוזיקה זה מזוהה על ידי המערכת ומעביר לכם תמלוגים.
-הפדרציה לתקליטים היא הגוף שנותן את הקוד הזה וגם ללייבלים יש את זה.אפשר לפנות לאלון מהפדרציה לתקליטים לרכוש ממנו את הקוד.
-חשוב להבין כיצד חנויות הדיסקים/תקליטים מוכרות את המוזיקה ולפי זה לעצב את העטיפה (לא לעשות טעויות של גודל ועיצוב שפוגעות באפשרות להציב את הדיסק בנקודת המכירה).

  1. לבחור שותפים נכונים לדרך- מיח"צ דרך מנהל ולייבל וכד':
    -להבין מה באמת נכון לאלבום שלי, איזה יח"צ יידע לשווק אותי?
    -לינקטון וכו' עוברים לספאם של רוב השדרנים וגם ככה הרבה שדרנים מעדיפים עותק פיזי ויחס אישי.
    -יח"צ טוב עושה פולו אפ מול השדרנים באופן אישי.
    -להיזהר מיחצ"ני מדף שלא מכירים ומבינים את המוזיקה ובדרך כלל יש אותם בחברות יח"צ גדולות ונחשבות.
    -90% משוק מוכרי המוזיקה זה ברשתות השיווק.
    -לבדוק ולהבין לאילו נקודות מכירה מגיע המפיץ.
    -הפצה דיגיטלית- כוללת הרבה עבודה של קידום כדי להשיג בולטות.
    -לדעת מי מייצג את הזכויות של התמלוגים- למשל עו"ד לזכויות יוצרים או לייבל שמתעסק בזה.

3. לתכנן לו"ז:
-כאמור לצרף ברקוד וקוד ISRC למאסטר.
-תהליכי עיצוב והדפסה של האלבום- לקחת בחשבון 4 חודשים לפחות כשמדובר על הדפסת ויניל!
-רישום זכויות- לפני כל פרסום שהוא. בין אם דרך אקו"ם/ הפדרציה/ הפי"ל.
-ההפצה וההשקה- נגזרים מהשלבים הקודמים. עדיף לסיים אותם ואז להשיק קמפיין נרחב.
-ממליץ לקדם סינגלים יחידים לפני האלבום השלם, כדי לצבור יותר רכישות וכך לקבל מיקום יותר גבוה במקומות כמו אייטיונס ששמים לב לזה ואז ממקמים את האלבום במקום יותר בולט באתר.

רשתות חברתיות- אייל בסון

אייל בסון הוא המנהל של להקת TATRAN ושל זוהרה, הגיע מרקע של הייטק וניהול אתרים.

-התוכן הכי חשוב, לבנות שפה אחידה, לא להשתמש בגוף שלישי בפרסומים!, לא לכתוב מודעות פרסומיות, להוציא תוכן איכותי, כנה ואישי. כשהמוזיקה טובה ישימו לב אליך ויכתבו עליך.

שיווק מפה לאוזן- הולך חזק אצל צעירים ממש וככל שמתבגרים- פחות.
נוכחות ברשת: כל נוכחות בכל רשת חברתית, אתר, ערך בויקיפדיה- הכל נרשם בגוגל וזה חשוב.
הנוכחות והטיפוח של כל רשת חברתית, משפיע על הדירוג והמיקום של התוכן שלך בין הרשתות כי הן לומדות אחת מהשנייה.

-התוכן- יכול ורצוי שיכלול אייטמים של יח"צ על הלהקה מכל מקום שכותבים עליכם.
-לבנות פרופיל של קהל היעד שאליו פונה הקידום.
-יש היום הרבה פלטפורמות חברתיות אבל חשוב לדעת למה להיות שם. לא רק בשביל החשיפה.
קהל צעיר יותר יהיה נוכח בסנאפצ'ט והרבה פחות בפייסבוק, קהל מחו"ל יהיה יותר בטוויטר ופחות בפייסבוק, קהל מבוגר יהיה יותר בפייסבוק.
-אם אתם מרגישים שהתוכן שלכם תקוע זה ככל הנראה כי יש לכם נוכחות נוספת בעוד רשתות חברתיות שאינה מטופחת מספיק.
אתר רשמי: לקשר אותו לכל הרשתות החברתיות וממנו.

-להוסיף בו פיקסל (קטע קוד של פייסבוק) שאוסף את המידע על כל מי שנכנס לאתר ואפשר אחר כך לפנות אליהם ברשימת תפוצה או בקמפיין פייסבוק.
-המידע שנצבר על לקוחות חי בערך כ-180 יום בממוצע, לכן כדאי להשתמש בו מוקדם .
רשימת תפוצה למיילים שאפשר להטעין לפייסבוק לטובת הקמפיין.

-איסוף מידע וניתוח של הקהל ומה הקהל עושה דרך כלי ה-ads manager שאפשר דרכו ללמוד על הקהל.
-Look alike – קמפיין לקהל שדומה באמפייניו לקהל שעשה לך לייק לעמוד בפייסבוק, כלי שמפיץ אותך למתעניינים דומים.
-לזכור שכל פעולה שאתם עושים בפייסבוק היא story ולכן להפעיל בהתאם את הקהל שלכם שייצור stories כמו לייק, אטנדינג וכו', רצוי ביחד באותה שעה, אם יותר אנשים עושים פעולה ביחד יש יותר סיכוי שתתפשט.
-פייסבוק לא אוהב לינקים מאתרים חיצוניים- גם מיוטיוב, עדיף להלעות וידיאו לפייסבוק, אם ממש חייבים אז בתגובות לפוסט ולא בפוסט עצמו.
-למצוא את המשפיענים ברשת שסביר שידברו עליי או יכתבו עליי, כשרוצים להגיע לקהל ממש ענק.
-אפשר לדייק קהל גם ממי שנשארו לצפות בוידיאו עד הסוף- יש לפייסבוק כלי כזה כשמפרסמים וידיאו בעמוד הרשמי.
-עדיף לעבוד עם רשימות תפוצה ולא עם הקידום הממומן שמשתמש ביוזרים פיקטיביים שמנפחים את התקציב בלי שאלה באמת יהיו יוזרים שימושיים.

פאנל יח"צ ומדיה

על היתרונות והחסרונות של יח"צ, איך להתנהל מול התקשורת, איך למנף פרסומים ומהי חשיבותה של המדיה המסורתית בעידן הרשתות החברתיות. הפאנל הציג את שני הצדדים של עולם הפרסום – היח"צ מול המדיה. משתתפים: נדב רביד (מנהל גלגלצ), עמי פרידמן (וואינט), מורן פז (מורן פז תקשורת), ניצן פינקו (אנלוג/ רדיו הקצה), בהנחיית לאון פלדמן (קולה קמפוס ורדיו הקצה).

מורן פז: -יח"צ זה איך שאתה מספר את הסיפור שלך בתקשורת.
-לצייר את הציור התקשורתי ולהגיע ולקהלים מסוימים.

-יח"צ מתעסקים בתקשורת ומדיה, רשתות חברתיות, שימוש נכון בפלטפורמות הנכונות.
-השיר הראשון שלך הוא בליינד דייט עם התקשורת ובגלל שזה הרושם הראשוני כדאי לתת את הכי טוב בהתחלה.

עמי פרידמן, ynet: -יח"צן טוב יש לו יחסים טובים עם המדיה, זה עוזר מול גופי התקשורת שלנותנים יותר יחס למי שיש איתם מערכת יחסים.

נדב רביד, גלגל"צ: – ההשפעה של יח"צ עקיפה בעיניי, פחות משנה איך מגיע הסינגל לרשימה לבדיקה, בסוף שומעים את הכל. היח"צ רק מספר סיפור על האמן וזה ממסגר את היצירה. מהבחינה הזה יש פחות יתרון ליח"צנים.

ניצן פינקו, אנלוג יח"צ ורדיו הקצה: התפקיד שלנו זה לעזור לאמנים להגיע לקהל שלהם ולהבין את הסיפור שלהם.
-ממליצה לזהות ואקום תרבותי כמו במקרה של דף צ'ונקי וללכת עליו.

מורן: יש אופנות במדיה, אפשר להצטרף לאופנות האלה או לייצר אופנות חדשות.

נדב: -יש כל הזמן מחזורים וגלים של ז'אנרים, כבר כמעט אין דברים חדשים.
-בגלגל"צ מנסים ליצור איזון בין ז'אנרים, בין מה שחזק עכשיו או הכי הרבה שולחים ממנו לבין מה שהתחנה מנסה לתת לו מקום גם אם לא חזק עכשיו. מאזנים בין פנייה לקהל הרחב לבין דברים חדשים לגמרי.

ניצן: ממליצה לא לנסות להתאים את עצמך לגל כלשהו, אי אפשר ליצור את עצמי כמו מישהו אחר… לבוא ממקום אמיתי.

עמי: ברוב המקרים ההתמדה/התשה עובדת אבל זה גם תלוי איך עושים את זה. בסוף אני נכנע ומפרסם אבל זה גם תלוי אם זה מתאים לקהל של Ynet שהוא יותר מיינסטרים ונדיר שזה מסתדר גם עם אינדי.מצד שני יש לנו את הדרכים לאתגר את הקהל שלנו גם בפלטפורמה מסחרית כמו Ynet.
-צריך לזכור באופן כללי להתאים בין התוכן לפלטפורמה בה רוצים לפרסם.
מורן: לפנות לשדרנים הנכונים, בזמן הנכון והמכבד. להיות מנומסים.
-לא להיות נודניקים. כן לעבוד עם יח"צ אבל בהתחלה לעבוד לבד.
-לחשוב כלכלית ועם תכנית ריאליסטית. לקח את היח"צ שעובד עם אמנים שדומים למה שאני עושה ומצליח.

ניצן: יח"צ הוא לא חזות הכל. הטיימינג חשוב- להוציא בזמן טוב.
-כדאי לבנות נוכחות לאורך זמן. כל הזמן לעבוד ולהופיע. עקביות ואמת פנימית.
-להופיע בפסטיבל אינדינגב גם אם לא התקבלתי- ללכת לאזור האוהלים ולהופיע שם…

עמי: אנחנו עוברים על הקומוניקטים ברפרוף, היצירה עצמה והקשר האישי יש להם משקל גבוה יותר.

נדב: כדאי לפקס את מה ששולחים- מצד אחד סינגל אחד טוב יכול לעבוד הרבה יותר טוב מלתת לנו לבחור בין 10 שירים, מצד שני שיר אחד יכול לא להצליח ואז ננסה לתת צ'אנס לעוד שניים שלושה אחרים ונראה שיש כאן משהו עקבי ודווקא כן עם כשרון.
-יש מעט אנשים בעולם שיכולים לעשות את כל התפקידים החשובים אז חשוב וכדאי לבחור שותפים לדרך.
-לקחת יח"צ שמאמינים בך ומושקעים בך, להיות גדול אצל קטנים ולא קטן אצל גדולים, לא לעבוד עם יח"צני מדף.
מורן: -לשיר טוב יש תוקף כמו כל מוצר על המדף, צריכים לעבוד עליו כל עוד הוא חם, לבנות סביבו קמפיין שלם ולא רק במקום אחד.
-לינקטון זה לא יח"צ. זה דואר ישראל. פלטפורמה טכנית בלבד.

ניצן: לא לוותר ולפרוש גם אם השירים הראשונים לא מצליחים. זה תהליך.
עמי: אתה מרגיש מתי יח"צן עובד על אוטומט ומתי היח"צן באמת מאמין באמן שלו.

מה הצעדים שמוזיקאי יכול לעשות לפני הפנייה ליח"צ?

-פניה אישית למדיה יותר מחמיאה לעיתונאי. בניית קשר אישי יותר.
-לתת לעיתונאי לעשות "השמעת בכורה בלעדית". לפנות לבלוגים, להזמין להופעה, לתת יחס אישי אמתי, לעשות שיעורי בית ולהבין מי זה שפונים אליו.
-קידום בפייסבוק והשקעה במיתוג ובדרך שבה חשוב לי לקדם את עצמי.
-איך לעשות דברים שאני אוהב בדרך שלי.
-לשווק גם בדרכים במרחב הציבורי, לא רק באינטרנט. לעורר עניין.
-לייצר באזז מעוד דברים מוזיקליים שאני יוצרת ולא רק השירים.
-אלבום הוא לא מטרה, הוא רק אמצעי.
-הכרות אישית עם המדיה. יותר סיכוי שיפתחו ויגיבו.
-לבדוק את הקמפיינים של משרד היח"צ שמעניין אותי.
-תיאום ציפיות ותכנית יח"צ. כל הזמן להיות מולם עם אצבע על הדופק אבל לא לנג'ס.
-לספק תוכן ליח"צ, מידע עליכם ועל מעשיכם שאפשר לעשות עם זה משהו תקשורתי.
-לזרום עם היח"צ וההצעות שמגיעות מהם, להיות חרוצים גם אם זה להיות מוכן עם שיר ב-5:00 לתכנית בוקר.

-סינגל בכל הפלטפורמות בכל מקום, כשהוא יוצא.

-ליצור המתנה למשהו (טוב לאמן מבוסס) "תוך כמה ימים יהיה משהו גדול".
-אף אחד לא מצפה ממך להגדיר את עצמך, אבל מצד שני כן כדאי להיות עם הגדרה כלשהי.

-בתחילת הדרך עדיף להיות מוגדר וקוהרנטי, להיות עקבי.
-יש חשיבות רבה לאריזה החיצונית ולשפת השיווק, כמו לכל מוצר על המדף.
-כדאי לבדוק מה קורה בחו"ל בשפה הגרפית של הז'אנר שלך ולעשות גרסה משלך.

שיחה בין גיא חג'ג' מהבלוג עונג שבת לתמיר מוסקט מ-Ape Records

-מי שרוצה לשלוח לתמיר חומרים- יש מייל באתר, לשלוח מוזיקה שמדברת אל העולם.
הרוב אנגלית או אינסטרומנטלי או עברית מגניב.

-לבדוק את השירים. זה באמת גמור והרמטי?
-ליצור כל הזמן עד שישימו אליך לב.
-מגיע כל יום ב-8:00 לאולפן לעבוד. כל יום אתה בונה מחדש את הרזומה שלך.
-לכל מפיק יש גישה אחרת להפקה, תוצר של יכולות המפיק.
-יש מפיקים שמצוינים במיקרו אבל לא רואים את המאקרו של האמן, מנסים להלביש לו עטיפה מוזיקלית שלא מתאימה.
-אני רואה מה שיש בעיניים של האמן ובמוזיקה שלו.
-פונים אליי לפי ההייפ של האמנים שלי ורוצים ממני לעשות מוזיקה Cool.
אבל- אם אני אוהב את המוזיקה ומרגיש שאני יכול לתרום לזה- רק אז אני לוקח את הפרויקט.
-לפעמים זה נפלא מדי ואני מפחד להרוס את זה אז אני לא אקח את הפרויקט.
-לא מעניין אותי הפוטנציאל של אמן מבחינה מסחרית. לא התכוונתי להצליח, לציפיות ממני. רק רציתי לעשות מוזיקה.
-ההחלטות ההפקתיות נגזרות ממה שהשיר רוצה.
-אני מושפע גם ממוזיקה חיצונית אבל פחות עובד עם רפרנסים.
-לוקחים שיר אחד ועובדים עליו, מרגישים את הכימיה ואם זה זה אז ממשיכים.
-מגביל את עצמי בכוונה לכמה כלים ספציפיים כדי ליצור סאונד קוהרנטי, כדי לא להתפזר.
-להבין את הווקאלס ולהתאים אליו את העיבוד המזוקלי שמתאים לאיכות ולווליום של האמן.
-לעשות סדר ונועם בחדר, הבחירה בכלים ספציפיים נותנת את הצבע לתקליט כולו.
-אפשר שהמפיק יהיה שותף לפרויקט ולא רק שכיר. אם הוא מאמין בפרויקט. ככה זה עובד הרבה פעמים בחו"ל.
-don't abuse your art, אל תקחו פרויקט שאתם לא מאמינים בו.
-לא מחכים להשראה. מדליקים את השאלטר באולפן, ההשראה פשוט מגיעה, לשבת מול הציוד עד שבא משהו וגם אם לא בא אז לא נורא. העיקר זה להיות שם ולעשות.
-להיות חרוצים בעבודה כל הזמן, לא להפסיק ולא לחכות ל-"וואו" שיגיע.
-אייפ רקורדס- בית להפקות, קליפים וניהול. בנו בית אמנותי שלם, לייבל של שירים יחידים ולא אלבומים או אמנים על מכלול היצירה שלהם. זה נותן הרבה חופש לכל הצדדים. יוצרים מתוך הרגע. מוטאון 2017.

-הגיעה השעה למחוק את המילה Post pruduction, בימינו מוזיקאי חייב להיות מעורב בכל האלמנטים של היצירה כולל הכל. אני רוצה שדברים ייצאו כמו שאני רוצה שהקהל ייראה את זה.
פאנל לייבלים

מהו תפקידם של הלייבלים ומהי חשיבותם לאמן במערך הכלכלי ובכלל. בהנחיית אורי זר אביב.

השתתפו אנשי הלייבלים המקומיים: פורטונה, גרזן רקורדס, סוס, צ'ומפי, קמע.

סוס:  לייבל היום זו חזות מול הקהל והתקשורת, ניהול ויח"צ, בוקינג וכל מה שצריך סביב האמנים, לפעמים אני עושה אאוטסורסינג לחלק מהדברים. ארגון גג. לייבל משדר קו אמנותי מסוים, כיוון. אצלנו זה אינדי ישראלי עברי אלטנרטיבי לכיוון הארץ.

צ'ומפי: כשהלייבל קטן הוא יותר מכוון.

גרזן: זה וייב ופחות בעניין של ז'אנר אצלנו. אמונה מסוימת שמנהלת את הכל, חיבור.

פורטונה: יש אצלנו קו ברור של סאונד- הוצאה מחדש של תקליטים ישנים שלא זכו להכרה הראויה להם בזמן אמת. זה בא מתוך אהבה לסאונד ספציפי.

סוס: לייבל כבר נותן את הסיפור של היח"צ למדיה, יוצר בידול של האמנים השייכים ללייבל.

גרזן: האמן חייב לעבוד קשה גם בלי קשר ללייבלים, להגיע עם עניין, מעטים הלייבלים שמשקיעים כיום במוזיקה. אצלנו ניב עושה את ה-A&R, מביא ללנו את החומרים ואנחנו בוחרים אם זה מתאים לנו.

קמע: אומר לכולם כן לייצוג מול הפדרציה לתקליטים וזכויות יוצרים. לדברים אחרים- אנחנו צריכים להתחבר לזה ולרצות להיות הפרונט של זה, שנרגיש שיש לנו מה לתת להם.

פורטונה: לאמן צריך להיות סיי משמעותי בהוצאה של הסאונד שלו.

סוס: אין לי עניין להתערב במוזיקה, אני מצטרף אחרי המאסטר.
פורטונה: -משתמשים במוזיקה לפרסומות וכד' שמכניסים כסף, עושים מוניטזציה לדברים, תצוגות אופנה, קולנוע, פרסומות…

קמע: חשוב לנהל את הזכויות נכון- זה מכניס כסף, בהתאם לתנאי שלך.

סוס: אמנים מוציאים הרבה מדי כסף על התהליכים בלי להרוויח כסף חזרה. תכנית כלכלית נכונה נחוצה מהשלב הראשון.
קמע: לבנות תכנית תקציבית לכל שלב של ההפקה כמו בתיק הפקה של סרט.

פאנל ניהול אמנים- על ניהול, אסטרטגיה ובניית מותג

מנהלי אמנים: בועז מורד (Kutiman, קרולינה), אייל בסון (TATRAN), רתם חן (Ester Rada), אסף גובר (theAngelcy), יונתן לוונטל (שוקי וייס), דן בסמן (Boom Pam, Buttering Trio, גילי יאלו), תמר אפק (מוזיקאית בניהול עצמאי), גלעד אדמוני (ג'יין בורדו, אלון עדר, רונה קינן).

גובר: – להיות מוזיקאי זה כמו להקים חברה.
-מאמין בפרויקט מוזיקלי ומרגיש שיכול לקדם אותו, לדחוף את זה.
-מתניע אנשים.

בסמן: מאגד ומסנכרן בין כל התפקידים בשביל האמן, בצורה דינמית ומשתנה.

גלעד: להבין את פוטנציאל האמן, לבנות אסטרטגיה ויעדים ולהביא אותו לשם.
השלב השני זה לנהל בשוטף את האמן, לחבר בין כל הגורמים.

גובר: מנהל מאפשר את העצמאות לאמן. מנהל מטעם האמן. יחד עם האמן.

רותם: העסק של האמן, אנחנו מסייעים לו לעשות מה שהוא רוצה.
-חשוב לומר למנהל שלך מה אתה רוצה.

גלעד: -כדאי להגיע למקום שאתה עושה דברים בשביל עצמך ולא תלוי במנהל. טוב בהתחלה להתנהל לבד ורק יותר מאור לקחת מנהל.

תמר: היחסים בין האמן לקהל זה הבסיסי. צריכים להיות טובים במוזיקה ולרכוש את הקהל בשטח.
אחרת אין משמעות לנוכחות האינטרנטית ולניהול.

יונתן: המנהל צריך להביא הזדמנויות לאמן, חוץ מה-DIY שהאמן יכול לעשות לעצמו. להציג לאמן כמה גישות שקשורות לאמן עצמו.

גלעד: עם כל אמן נבנה מבנה ספציפי של מי עושה מה.
-תמיד כדאי להתייעץ עם מנהל. אני מייעץ גם למוזיקאים מתחילים.
-כדאי להפריד בין ההפקה לניהול.
-טוב להאציל סמכויות לחברים כבר מתחילת הדרך.

גובר: לשאול את עצמך-האם אני מסוגל לשכנע אנשים לבוא למסיבה שלי?

תמר: -להיות קצרים במיילים לחו"ל. שיבינו מה הבנאדם צריך לעשות עם המייל עכשיו.
-לתכנן את הלו"ז האישי- כמו לביים סרט.
-להקדיש זמן ספציפי ביום לכל דבר בעשייה, זמן למיילים, זמן לחזרות, זמן לנגן.

גלעד: -לבחור מקום אחד להופיע בו פעם בשישה שבועות, מקום קבוע ולדבוק בו, ליצור רצף, עקביות, לבנות קהל.
-עבודת המנהל מעורבת לגמרי במיתוג. כמו מנהל מוצר.
-לעשות הופעות לפני הוצאת סינגלים.

יום 3

ימית הגר- מפיקת פסטיבל הבלוז
-יוצרת, מפיקה, שדרנית רדיו ומנהלת אמנים.
-פסטיבל הבלוז הוא 4 ימים של מופעי בלוז בכמה מועדונים בעיר.
-ממליצה לעבוד בהתחלה לבד ורק אחר כך עם שותפים- כי זה הבייבי שלכם.
-עובדת עם תכנית מסודרת ועובדים.

רם אוריון- הפקה באולפן ביתי באמצעות 4 טראק

-כשאמצעי ההקלטה מוגבלים יש לזה יתרונות רבים, לא רק מבחינת עלויות ההפקה.
-זה כלי הפקה הארדקור, low fi, מתאים לז'אנרים פחות מלוטשים, סאונד ראשוני ואנרגטי.
-חופש מהתלות בזמנים ותקציבים של אולפנים גדולים.
-עבודה על 4 טראק. קסטות סטנדרטיות של פעם.
-לוקח את הערוצים ל-2 צדדי סטריאו על רוחב הסרט ועובד איתם.
-אלה מגבלות קיצוניות לעומת הפקה על מחשב ותוכנה כמו קיובייס.
-מנטליות הפקתית: כשמקליטים ערוץ והוא לא טוב- מוחקים ומקליטים מחדש, אין UNDO או לצבור ערוצים.
-אם אני מרוצה- ממשיך ומקליט את הערוץ הבא.
-מיקס של ווליום יחסי, פאנינג בסיסי ועיבוד מאוד בסיסי של הסאונד.
-תהליך ההפקה אינטואיטיבי ויצירתי.
-ההשלכות: לא צריך לדעת הרבה, מכשיר פשוט.
-אתה מוציא תוצאה הכי טובה ולא צריך טכנאי סאונד מדהים.
-מהירות העבודה- כל ערוץ מוכן כשהוא מוקלט, אין התבחבחשות על המיקסים.
-ככה היו עובדים בפיפטיז-סיקסטיז.
-שומע מול אנשים את המוזיקה שהוקלטה, בתקלוט, לראות איך מגיבים.
-עשה סקיצה עם הילה רוח: ביט, בס, גיטרה/ שתיים, ליין סינת'י, שירה, קולות, טמבורין- מצליח להכניס 7 אלמנטים ל-4 ערוצים על ידי הקלטה של שני כלים ויותר בבת אחת על ערוץ אחד ומשחק נכון של באלאנס במרחק מהמיקרופון המקליט. למשל שירה וטמבורין בפרונט וגיטרה מאחורה.
-מעביר את הסאונדים המוקלטים דרך אפקטים וסאמפלרים לתוך הערוץ.
-רצף של חיפוש ומציאת פתרונות וקומבינציות של ערוצים אורגניים.

יובל הרינג (אנלוג יח"צ, להקת ועדת חריגים)- טורים בחו"ל
-עשיתי הרבה טורים והופעות בחו"ל, באנדרגראונד האמריקאי.
-מופיע בטורים כל שנה.
-בוקינג DIY- האתוס של זה- הכרה אישית בינך לבין הצד שמשלם לך על ההופעה, אתה יוצר חברות עם המקום.
-בונה את עצמך בתוך סצנה על ידי יצירת החברויות האלה.
-חברות אמיתית- לא דרכי קיצור כמו פייסבוק, לתת ולקחת- אתה נותן קהל, הם נותנים במה.
כלים בסיסיים:

  1. צריך אדם אחד שקובע הופעות- שמבין מה המיתוג של האמן/להקה, מה אנחנו מייצגים ומה הסאונד. יש לכל דבר ז'אנר כלשהו.
  2. מיתוג מוביל להבין מי החברים שלי בסצנה.
  3. לחלוק מידע- בגוגל ומול להקות אחרות ודומות, בעיקר להסתכל על להקות עם קהל קטן בערך כמו שלך, לראות מי עבד איתם, באיזה מועדונים הופיעו.
  4. דאטה בייס- לפי ערים, ראוטינג- טור או יצירת מעגל של לקיחת והחזרת רכב לאותו העיר. מסלול לפי כמה זמן- טור של שבוע או חודש לפי הכוחות של הלהקה. לעשות אייר בי אנ בי לבית ולצאת למסע.
  5. לפנות למועדונים בטור הזה, להיכנס לאתרים כמו בוקינג פייג', אימפרסום ועוד, לכתוב הודעות ומיילים אישיים. יש גם אסוסיאיישנס- מארגנים קטנים ואזוריים של בוקינג שיכולים לעזור לך בטורים באירופה. עמותות קטנות שמקדמות להקות.
  6. מארגנים על בסיסי אחוזים- יסתכלו על כמה אתם פופולריים, כמה צפיות, כמה קהל מוכח אתם יכולים להביא- פחות מהעמלה שהם יכולים לקחת לא יעניין אותם. (להיות פיסבילי). אז מה עושים? מייצרים לעצמכם אמת או דימוי של להקה/אמן ששווה לעבוד איתם.
  7. טור זה כיף, טיול, אולי לבנות על זה משהו בתהליך ולא רק את הטור עצמו- לחשוב על המטרה הבאה ולבנות אותה במהלך הטור.

לאון פלדמן- איך לשלוח אליי שירים לשדר ברדיו

יש לכם שיר שאתם רוצים לשלוח לרדיו- מה עושים?
-לי אישית כשדר בתחנה אלטרנטיבית יש יכולת לבחור מה אני רוצה לשדר, פחות מוגבל משדרנים בתחנות שהפלייליסט על ידי התחנה. תעשו לי חיים קלים כדי שיהיה לי קל לשדר אתכם.

במייל, בבקשה. לא בצ'אט פייסבוק, לא בוואטסאפ, לא לינק ליוטיוב. קובץ. napoleon106@gmail.com. אני מוריד את הקובץ למחשב ומשדר אותו.

  1. שיתוף קבצים זה טוב, חבל לשים ביוטיוב כי זה מוריד מאיכות השמע וגם ככה וידיאו לא רלוונטי לרדיו. אולי רק לאתרים שמשולבים עם קליפים או טלוויזיה. לינק ללינקטון/פטיפון וכד', דרופבוקס.
  2. לשלוח קובץ wav, mp3, לא קבצים מוזרים ויוצאי דופן שמאלצים אותי לחפש איך להמיר אותם ובכך לוותר עליהם.
  3. לכתוב בשם הקובץ את שם השיר ושם האמן. בלי תוספות כמו "מיקס אחרון בהחלט", לא מספרים למיניהם. מקל עליי לסדר את זה במחשב ולמצוא את זה.
  4. לשלוח כמה מילים עליי במייל עצמו, קומוניקט. לא סתם קוראים לזה ככה.
  5. פנייה אישית וחברית ככל האפשר.
  6. שלא נרגיש שאנחנו עוד מייל ברשימת מיילים ענקית שעלית עליה ושלחת בתפוצת נאט"ו.
  7. זה גם לא מועיל כי לי כשדרן יש אופי אחר לחלוטין מהמון תחנות אחרות שלכל אחת מהן יש טעם אחר לגמרי, כדאי ומומלץ לתאם בין התוכן שלכם לפלטפורמה. שלחו דברים רלוונטיים.
  8. יש המון תחנות רדיו. רק תעשו גוגל על המילה רדיו ותראו.
  9. לא משנה כמה ניסיון יש לך כאמן, זה לא פקטור. אצלי אני אוהב אמנים לא מוכרים.
  10. מותר לבקש את המייל שלי או של אחרים בהודעה אישית בפייסבוק, כדי להעביר לי חומרים. גם לכל תחנה יש עמוד רשמי בו בדרך כלל כתוב כיצד ניתן לשלוח חומרים.
  11. ראשון בבוקר עד חמישי בערב.
  12. לעשות פולואפ- אם לא עניתי שבועיים או לא העליתי את השיר שלך לשידור, לבדוק מה קרה, סביר מאוד שבין מאות הפניות נעלמה לי הפניה שלך, זה לא אישי.

ישיב כהן- החוג לתולדות המוזיקה, להקת MONC

-החוג קיים כבר יותר מ-13 שנה.

-הפעילות היא בעונות, במהלך עונה יש מפגש פעם בשבוע, כל שבוע מישהו אחר מעביר הרצאה על נושא בתחום המוזיקה, היו עד כה 350 הרצאות.

-דיבור על מוזיקה שמעניק השראה וידע, מרחיב ומעמיק.

-מספר על אוטיס רדינג שהיה נהג של ג'ו ג'נקינס ובמקרה היה זמן אולפן להקליט גם אותו והשאר היסטוריה.

-נוצרה קהילה של חובבי מוזיקה שאוהבים לבוא וללמוד.

-מעניין אותי הרצאות על נושאים יותר אזוטריים במוזיקה- אמנם דיברנו גם על הביטלס מכיוון לא שגרתי אבל פחות נושאים שמדברים עליהם במקומות אחרים.

-חשוב לכל מוזיקאי ללמוד ולהרחיב את הידע ולקבל השראה.

-אפשר לפנות לישיב אם רוצים להעביר הרצאה.

-כדי להגיע להרצאה- מומלץ לעקוב אחרי העמוד של החוג בפייסבוק כי המקומות והזמנים משתנים.

יעל לניר- לינקטון

-אנחנו בונים מיניסייט שכולל כל מה שאנשי המדיה צריכים כדי להכיר אתכם. כל מי שיש לו נגיעה לעולם המוזיקה.

-החלפנו את עידן הדיסקים הפיזיים שלא היה ברור איך הם מגיעים לשדרנים אם בכלל- יצרנו נגישות מקסימלית בין השדרן לאמן.

-אנחנו שואפים לעזור ולתת כלים למי שאין להם יח"צ וניהול וכו'.

-נותנים את אותם הכלים לכל אמנים ביחס אישי בלי הבדל ברמה של המוכרות או האיכות.

-מרימים לעתים פרויקטים חברתיים כמו פרויקט שירי זיכרון לחללי צה"ל או פרויקט שושנה דמארי.

-היתרון שלנו- אנשי מדיה אוהבים את השירות ומחפשים מוזיקה חדשה אצלנו.

-האמן גם מקבל סטטיסטיקות על אחוזי הפתיחה וההאזנה ומי הקשיב.

 

 

פאנל בוקינג

בהנחיית איתמר ברנשטיין (עשן הזמן ב"ש), איך בונים טור הופעות ברחבי הארץ ומושכים קהל? משתתפים: אסף גובר (בוקטוק), מעין בר יואל (MBY), ניבי יהלום (המון ווליום), אסף בן דוד.

-בניית טור- תכנון לו"ז של מופעים מול מועדונים ופסטיבלים לאורך תקופה.

-ההופעות הפכו למקור ההכנסה העיקרי למוזיקאים.

גובר: -משרדי הבוקינג מחליפים את חברות התקליטים המסורתיות, כתופעה (מקרה מדונה).

-95% מההכנסות מגיעות מהופעות.

-אמנם זה מסלול ארוך אבל זו הדרך העיקרית לבנות את עצמך.

-"לעשות סולד אאוט ולהישאר עני"-  יש את הלשב הזה שעוברים בדרך ובסוף זה כן נהיה מה שמחזיק את הספינה, ההכנסות מהופעות.

-חשוב להתמקד בזה וביחסים עם הקהל, זה מה שמחזיק הכל.
מעיין: כסף זה נושא כאוב, כשמוזיקאי מתחיל להופיע זה מעבר לכסף, אנשים הולכים להופיע כדי לאסוף קהל, המוזיקאי כל הזמן מוציא כסף. זה לא כיה מוזיקה לא טובה בהכרח אלא כי זה עניין של בניית מותג.

-אפשר להגדיל הכנסות באמצעות מכירת דיסקים- בלי מתווכים, מחיר מלא.
איתמר: יש 3 סוגי הופעות- הופעה פתוחה בתשלום כרטיסים, הופעה בפניה מראש- כשמזמינים אותך, והופעות בפסטיבלים.
ניבי: אין חיסרון אבל יש אנרגיה שונה בכל סוג של הופעה. יש יותר לחץ בהופעה של מכירת כרטיסים אבל הלחץ האחר בהופעה משולמת מראש הוא להיות באמת מתאים לקהל ולוייב במקום. הלחץ בהופעות כרטיסים זה היכולת להצליח ולמכור כרטיסים ולהראות גידול בכוח השוק שלך.
גובר: התפקיד של בונה התכניה במקום זה להבין את התוכן שלך ולהחליט אם אתה מתאים למקום או לא.

-מכירת כרטיסים מרחיבה את כוח השוק שלך. רואים כמה כרטיסים אתה מצליח למכור בתקופה נתונה.

-אם המטרה היא להביא הרבה אנשים- אז איפה מה שאתה עושה יתקבל הכי הרבה והכי יפה? לשם אתה פונה לעשות בוקינג. דרך התוכן והאופי של המקומות אפשר לדעת לאן לפנות.

-מי מופיעים בתוכניה? לקרוא.

-אתה רוצה למצוא מקום קבוע להופעות. רפטטיביות במקום שמרגיש כמו הבית.
אסף: בניית הופעות כרטיסים לאורך זמן. זה לקח כמה הופעות לא רווחיות עד שטייני פינגרז בנו את עצמם.

איך שומרים על הקשר עם מקום כמו הבארבי אחרי כישלון להביא קהל?
אסף: מקבלים צעקות משאול, אבל אם יש פוקוס אתה שם כסף על מה שצריך כדי שההופעה תהיה חזקה- כרזות, מגבר, הרכב וכו'. ללמוד ממה שאנשים עושים. מה מתאים ללהקה.

גובר: בוקינג- התפקיד שלו הוא לממש את הפוטנציאל שנצבר ללהקה, לחשוף ולהתקשר לקהל. אם אתה שווה 100 כרטיסים אז ללכת למקום של 100 כרטיסים. גם אם יש לך מישהו שעושה בשבילך- יש לך משבצות ברווח סביר. להופיע.

ניבי: רובכם עושים בוקינג לעצמכם, בהתחלה זה מביך קצת אבל צריך לבוא עם בטחון כי המקומות מרגישים את זה, להגיד מה עשיתם עד היום ומה הלהקה שווה.

איתמר: להופיע כמה שיותר.

מעיין: לעשות טסטינג של השירים על הקהל. מה עבד על הקהל? מה התגובה בשטח? לפי זה להתפתח.

ניבי: יש להקות שמופיעות כל השנה באסטרטגיה של מקבצים, סיבוב במקומות קטנים וגדולים על זמן מרוכז של חודש ומשהו, זה נותן כוח לעוד מקומות. יש להקות שזה עובד להן. כל אמן צריך להתנסות ולראות.

אסף: זה לא נכון להופיע כל הזמן- צריכים לתכנן זמן מוגדר שמאפשר לסחוב את העלויות ותהליכי הפקה כמו תיאום חזרות, לעשות פחות פעולות אבל פעולות משמעותיות.

איתמר: איך מגיעים לפסטיבלים?

אסף: אנחנו מקבלים מאות פניות, יש 70 סלוטים בערך, מי שלא מתקבל צריך לחשוב איך אפשר לגרום לפסטיבל לא להתעלם מהתופעה של הלהקה. תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה תקבל ספוט. כשזה הרגע שלהם. היו להקות כמו ג'יין בורדו שלקח כמה שנים עד שאי אפשר היה להתעלם מהם ורק אז הם נכנסו.

מעיין: הופעה בתל אביב שונה ממחוץ לתל אביב. חייבים לחשוב מי הקהל שיגיע. לראות מי הקהל שהגיע ללהקה אחרת. לעבוד עם להקה מקומית. להתייעץ עם בעל הבית של המועדון. פייסבוק גם עוזר עם פילוחי הקהלים. כרזות בעיר.

ניבי: תהנו מההופעה, תהיו נינוחים, גם אם לא פירקתם את המקום באנשים תפרקו באווירה שלכם.

איתמר: למצוא מקדם מקומי, למצוא דיג'יי מקומי מצליח ולעשות אתו הופעה משותפת…

אסף: מכירה מוקדמת, למכור חזק, לא להיות תלוי רק במי שמגיע בפועל, להשתמש ברשימת תפוצה ולאסוף רשימה ממי שמגיעים להופעה.

גובר: כשאתה מוכר כרטיסים אתה עושה הארד סייל, אבל תשתדל לשקף משהו שהוא אתה באופי שלך כשאתה מפרסם, אל תהיה מודעת מכירות. להסתכל איך להקה כמו TATRAN עובדת. לכתוב דברים שנונים, להעלות תמונות מההופעה, ליצור תוכן מהקהל… ליצור קשר עם הקהל, להיות מעניין ומגניב.

-המון מזה זה להגיד את האמת לקהל, לתקשר עם הקהל, ערוץ אמיתי וכנה. ליצור קהילה סביבך, קהילה אקטיבית שרוצה להיות חלק מהעשייה שלך.
מעיין: קהל אותנטי פותח את החשיפה, הקידום הממומן יותר איכותי ככה. הקהל מחפש את גובה העיניים.

ניבי: ממליצה לראות למי בלהקה יש את הכישרון לכתוב פוסטים מוצלחים שמקדמים את הלהקה- לקח זמן עד שזיהינו שהבסיסטית כליל כותבת הכי טוב משאר חברי הלהקה ולתת לה את התפקיד הזה.

איתמר: אז איך בונים סיבוב הופעות?

גובר: מייל על עצמך ב-4 משפטים, מי אתה, 2-3 לינקים למוזיקה טובה שלך, מקומות שהופעות בהם. לעשות תחקיר איפה מופיעות להקות שאתה אוהב, תמצא מקומות שיהיה לך מגניב להזמין לשם קהל.

מומלץ 3-4 חודשים מראש, לסדר הגיונית- מרחקים, לבדוק מתי המועדון עושה הופעות ומתי הימים החזקים. להשתמש בכלים השוואתיים.

ניבי: לינקים של מוזיקה טובה, לשלוח תמונה שלך, לפחות 2-3 שירים באיכות נורמלית. להראות אם היה קהל בהופעות- שייראו.

אסף: כל הרכב הוא עסק, מועדון לא עושה לך טובה, להוכיח שאת יכולה להביא קהל ואז לשפר את התנאים שלך בחוזה מול המועדון.
-אבירן חביב בנה לעצמו וללהקתו את הריאליטי ריהב סנטר וגם ללהקות דומות שלא קיבלו אותן בשום מקום.
-איתמר- כשאי אפשר להתעלם ממך מזמינים אותך להופיע, אתה הופך להיות מבוקש ואז המועדון פונה למי שמנהל את ההופעות שלך ומתאם מולו.

 

 

עמית שיין ואסף אמדורסקי- על זכויות יוצרים

-זכויות היוצרים בישראל מנוהלות ברובן הגדול מול אקו"ם, הפדרציה, הפי"ל ועוד. אבל אקו"ם תופסת את נתח השוק הגדול ביותר.

-קיימים 3 סוגי זכויות יוצרים: ביצירה, בהקלטה ובביצוע. קיימות גם זכויות למעבדים ולמו"לים באחוזים שונים, כאשר רוב האחוזים הולכים קודם כל לכותב ולמלחין ואחר כך למעבד ולמו"ל.
– ברגע שיש שיר שנכתב, הולחן, הוקלט ויצא לאור- למשל בהופעה חיה, זה שיר שאפשר לרשום לאקו"ם.

-נוצר נכס שאפשר לקבל עליו כסף.
-אקו"ם גובה על השימוש ביצירות מכל מקום שמשתמש ביצירות.

-אקו"ם שולחת כמה פעמים בשנה דוחו"ת לאמנים על הגבייה. לפעמים הם עושים טעויות, זה לא מושלם, מותר לשלוח להם דו"חות של שירותים מקבילים כמו מדיה פורסט כדי להראות להם ולקבל יותר.

-אין שום חובה להירשם לאקו"ם, זה מונופול והגבל עסקי וחברה בע"מ.
-כחברה בע"מ הם באים לעשות רווח. כל מי שנרשם באקו"ם יש לו מניה אחת. התקנון קובע איך החברה מתנהלת.

-בעלי המניות קבועים מי בדירקטוריון, מי המנהלים. יש בחירות.

-ממליץ לקרוא באתר של אקו"ם וללמוד כיצד להשפיע שם.

-הרשמה בטופס שמורכב מכתב העברת הזכויות לאקו"ם- העברת 99% מהזכויות.

-האחוז שאינו עובר לאקו"ם אלא הזכויות המוסריות של היוצר ביצירתו. למשל אקו"ם לא יכולה לתת רישיון לגוף שידור להשתמש בשיר של זמר טבעוני לפרסומת על בשר, בניגוד לרצונו.
-יש לי זכות לקבל קרדיט על היצירה, שלא יפגמו ביצירה או בכבודה.
-היוצרים יכולים לתת רישיון בעצמם ליוצרים אחרים להשתמש ביצירה ורק להודיע על זה לאקו"ם.
-כל הזכויות מניבות תמלוגים. אקו"ם מנהלים את הכסף שהם גובים תמורת היצירות.

-יש אגודות מקבילות בעולם שמנהלות זכויות יוצרים בתנאים שונים.

-זה לכל החיים אבל מותר לצאת משם.

-באקו"ם אם ההשמעות שלך זניחות עדיין זה יופיע בדו"ח, גם אם יש טעויות, בחו"ל אם אתה זניח נדיר שזה יופיע בדו"ח.

-נכון להיום- עדיף להירשם באקו"ם מאשר לא.
-מה זה רישיון שמיכה לעומת רישיון פרטני? אקו"ם נותנים לגוף שידור למשל רישיון שמיכה- אישור להשתמש בכל היצירות מהרפרטואר של אקו"ם על בסיס זמני שידור. רישיון פרטני מתייחס ליצירה ספציפית מול גוף משתמש ספציפי כשאין לגוף צורך להשתמש בכל הרפרטואר אלא רק ביצירה אחת או כמה.

-במקרה של רישיון שמיכה האמן לא יכול לעשות מו"מ נפרד מול הגוף המשדר על הכסף.
-אז מה עושים? אפשר לבקש החרגה מרישיון השמיכה אבל אי אפשר לבקש החרגה רק ממשהו אחד- מקבלים החרגה מכל הרישיונות מכל הסוגים ואז זה הופך לא משתלם לאמן להיות בהחרגה.

 

  1. אין תגובות.
  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: