לורנה בי ממלאת מחדש את המצברים

יובל אראל 22/01/2012, 20:39

3 דקות קריאה

מופע השקת אלבום אי.פי חדש ללהקת לורנה בי, מועדון בארבי ת"א, מוצ"ש 21.01.2012 23:00 , היה, צילם – יובל אראל ל"חדשות המוסיקה" והבלוג של יובל אראל. בוביט לא היה…

עדי אולמנסקי, לורנה בי, אי.פי. צילום: יובל אראל

את ההרכב של לורנה בי, הקרוי על שמה של גברת בוביט, נו, ההיא שחתכה לבעלה..פגשתי ממש לפני שנה, בסוף ינואר 2011, אז הם נטלו חלק בערב "הבנות הנכונות" במסגרת הליין המנוח של לאון פלדמן היקר באוזן בר. כמה חודשים לאחר מכן פגשתי בהם שוב, בעת שהשיקו את אלבום הבכורה Siblings בתיאטרון תמונע.

כבר אז חיוויתי דעתי על ההרכב וציטטתי את עדי אולמנסקי, הסולנית, כאשר ניסתה להגדיר את חזונה וסגנונה של הלהקה – "בימים אלו כאשר יש כל כך הרבה סגנונות וכל כך הרבה דברים מתקדמים שקשה להכניס תחת מילה או הגדרה מסוימת. אבל אם חייבים לתת לזה שם אז אפשר להגיד שאנחנו עושים "פוסט רוק אלקטרוני". זה נשמע מפוצץ אבל בפועל זאת מוזיקה שמכילה שילוב של המון אלקטרוניקה עם כלים חיים – טרומבונים, כלי קשת, גיטרות, תופים ואקורדיון שמשתלבים עם ביטים, קרחצים, סמפולים וכו'."

בעקבות השקת אלבום הבכורה לפני יותר מחצי שנה, נסעו חברי הלהקה לטור באנגליה, שם הושמעו שיריהם בתוכנית הרדיו של ג'ארוויס קוקר ברדיו BBC, ברדיו XFM הלונדוני, בבלוגים מוערכים כמו Cruel Rhythm וב-BBC Music Video Festival. מאז הספיקו להופיע בפסטיבלים מקומיים (אינדינגב, ימי סטודנט), להשאיר אי אילו כתמי יופי ולכלוך זוהרים בנקודות בולטות על פני הגלובוס (CMJ בניו יורק וריפרבאן בהמבורג), לשתף פעולה עם המפיק הבינלאומי BORGORE, ולחמם הרכבים בינלאומיים (Blonde Redhead, Slugabed, Junior Boys).

מים רבים זרמו מאז הושק באופן עצמאי לחלוטין האלבום הראשון, כיום לוקח ההרכב הצעיר את הדברים לכיוון חדש ועדכני מושפע מסצינת הפוסט – דאבסטפ הלונדונית, עם השפעות מטובי המפיקים האלקטרוניים הבריטיים כמו James Blake, Hudson Mohawke, ו-SBTRKT.

הפעם הם לא מפחדים ללכת לכיוון המרקיד, המהנה, המזיז והפופי, ועם זאת שומרים על העומק והתוכן הייחודי והמעז שבהפקות שלהם. האי.פי כולו הולחן, נכתב, הופק והוקלט על ידיהם ובאולפנים הביתיים שלהם. ולשמחתם נענע דיסק לוקחת את ההרכב הצעיר והשאפתן תחת חסותה, ומטפלת בהשקת האלבום החדש.

הפעם לוקחים חברי לורנה בי צעד נוסף קדימה, האלבום החדש, אי.פי למעשה, כולל שישה קטעים חדשים ובונוס כוורסיה נוספת לאחד השירים "waste", מזכיר בחיצוניותו את האלבום הראשון, עטיפת קרטון, בצבע חול, מעוטר באייקון שמזכיר את האות החשמלי באוסילוסקופ מבחוץ עם חיתוך זהה מבפנים, דף המכיל את מילות השירים והכיתוב "for what it's worth", שורה הלקוחה מהשיר הפותח "ur", הטקסטים עדיין מתחכמים, מרומזים, יושבים במישור אחר, די מתנכר, לוקחים את המאזין למחוזות אחרים, מעין תאורת ניאון בוהקת, אך יושבים היטב על ערימת הצלילים העוטפת אותם, בשירה של עדי אולמנסקי כמעט ולא שומעים את הגוון הטבעי הכל מסונטז, מעורבל ומעובד באמצעות מכשור אלקטרוני ממוחשב, מתחבר ישירות לכלי המקלדת המצטרפים אליה, יוצרים את המושג החדש אלקטרו דאב סטפ, המוזיקה מאוד קצבית, לעתים מונוטונית ומתנכרת, צריך להיות קשובים היטב למילים כדי להבין את התחכום לכאורה המוסתר כאן, יחד עם זאת הכל מצטרף לכדי דיסהרמוניה מדהימה ביופייה, זהו העתיד.

האזינו לסינגלים שהושקו בענן לקראת האלבום

http://soundcloud.com/lorena-b

במוצאי שבת האחרון, 21 בינואר 2012 לקראת השעה 23:00, קור כלבים שורר באוויר, כמה מאות צעירים משרכים דרכם לעבר פתחו של מועדון בארבי בתל אביב, האווירה בפנים חשוכה, קצת דרק אייטיס אבל עם צלילים עכשוויים, קרים, נוקשים, מעין הקדמה לקראת המופע הצפוי. לקראת השעה 23:30 האורות הופכים אדומים, נגני ההרכב עולים לבמה, הקהל מצטופף ברחבה התחתונה, שורות נוספות ממלאות את החלק העליון, להערכתי קרוב לחמש מאות איש מקובצים כעת באולם.

המופע הזה הנו ההזדמנות האחרונה לתפוס את הלהקה בהופעה לפני נסיעתם הבאה ללונדון, הם מתחילים להפציץ בצלילים משובחים בהשמעת בכורה, מבצעים את כל קטעי האלבום החדש, מצרפים כמה מהאלבום הראשון, עדי עצמה מעבירה תחושה של מציאות אחרת, היא מזכירה במקצת את השחקנית מהסרט החוש השישי, קצת ביזארית, מוחצנת, קשה לתפוס את המראה לצד הצליל המתכתי הממוחשב שמעוות את קולה, אבל זהו העניין כאן, התפיסה השונה, האווירה טעונה, מחשמלת, רצה מהר, 60 דקות והמופע הסתיים. המוסיקאים הספיקו ליצוק 16 רצועות מוסיקה, הקהל לא עמד לרגע במקומו, ניצוצות עברו באוויר, אולם, מעבר למינימליזם המוסיקאלי של הסגנון המיוחד, נמתח קו של רכות והרמוניה בסיוע צמד נשפנים שהפך את המופע לחמים יותר. אני חושב שלורנה צלחה את הדרך מהמקומות הקטנים ברגל בוטחת לאולמות הגדולים, וכעת, נותר להם רק להדק את החגורות בדרך ללונדון.