כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

לב הכלב נובח באישון לילה

מופע לילי של הרכב יוצאי חבר העמים, רוק, פרוג, בוסה נובה, ג'אז וגם אקורדיון, לבונטין7. נכח, הבין רק מילה אחת – ספסיבה, ומדווח – יובל אראל.

לב כלב בלבונטין7. צילום: יובל אראל
לב כלב בלבונטין7. צילום: יובל אראל

אז הכל החל מהזמנה של יוליה כיסלו, יח"צנית, מפיקה ומדריכת ריקודי בטן מזרחיים ופולקלור מחבר העמים, שפילסה לי דרך לסצנת האינדי בשלהי העשור החולף – "יש הרכב מוסיקאים חדש, רוסים, צלילים מעניינים, תגיע".

כך מצאתי את עצמי בליל יום ראשון בפתחו של המרתף בלבונטין7, מצפה לצלילים, הכל החל קצת אחרי השעה 23:00, היו במקום בערך 30 איש, פרט לי, לסאונדמן (אביב מרק צדק…) ועוד שניים, הקהל היה מדוברי השפה הרוסית שבה אני שולט בדיוק בשלוש מילים, תודה רבה, שן רקובה ואיזו קללה…

גנדי פרקר, שירה הרואית. צילום: יובל אראל
גנדי פרקר, שירה הרואית. צילום: יובל אראל

לב כלב, הוא הרכב של ארבעה מוסיקאים – גנדי פרקר בשירה, אנטולי טל קרגר בגיטרה בס, גרישה סוסניצקי בגיטרה חשמלית ודנילה ברגר על התופים. המוסיקה של לב כלב לא מצביעה על ז'אנר אחיד, הצלילים והמנגינות רפרפו בין רוק קלאסי, פרוגרסיב, קורטוב של ג'אז, קצת בוסה נובה והרבה שירה "הרואית". התוכן עצמו, המלל, לא היה מובן לי כלל, אבל בינינו, לא כולם מקשיבים למילים, יש קצב, יש דיסטורשן, יש טמפו שמזיז אותך מהמקום, נותן לך להקפיץ את הרגל או היד, מעלה חיוך על פניך, זה מה שחשוב, אחר כך מספרת לי יוליה ששיר מסויים מתעסק במלחמה, כן, הוא נשמע כבד וחזק, רוק מטאל לפנים.

גרישה סוסניצקי, מופע רוק. צילום: יובל אראל
גרישה סוסניצקי, מופע רוק. צילום: יובל אראל

חברי הלהקה מזמינים אורח להצטרף אליהם, אני מכיר אותו, ויטלי פודולסקי והאקורדיון, הוא מנגן במספר הרכבים, עם אפיק פלג ותומר מוקד ב"דמעות", עם עידו מיימון ואדמונד גילמור ב"ויטלי טריוטריפ" – מוסיקת עולם, כעת הוא לוקח את לב כלב לכיוון קצת אקלקטי, מכניס גוון צועני עם האקורדיון, הם מנגנים איזה שיר שנשמע כמו קטע שכל הקהל גדל עליו בילדותו, מסביבי ומאחורי כולם מצטרפים לשירה, אני מרגיש קצת כמו תייר בארץ רחוקה…נזכר בהרכב "קרוזנשטין אי פארחוד", מוסיקת אוונגרד המתבדחת אודות סדרת אנימציה רוסית.

ויטלי ואנטולי, שיר עממי?...צילום: יובל אראל
ויטלי ואנטולי, שיר עממי?…צילום: יובל אראל

לב כלב (איזה מן שם ללהקה?…) הם נגנים מקצועיים, גם בקצב, גם בעיבוד המוסיקלי, בפרטים הקטנים שעושים את ההרכב מחובבים למקצועיים, גם בפריסטייל של הגיטריסט, הם מחזיקים שואו, הם גם מאוד נהנים מהעשייה שלהם על הבמה, רואים זאת מיד, אבל, וזו הנקודה, עדיין איך כאן כיוון ברור, יתכן וזו הייתה מעין חגיגה בין חברים אבל למופע עבור הקהל הרחב יש לתחום הצלילים בז'אנר אחיד, זה יהיה יותר רציני. עוד קצת מאמץ.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151113143154654.458770.721654653&type=1&l=4f653ebbe6

וידיאו

השיר בקליפ נקרא – " דורוגי" – דרכים

וכך הוא מתורגם מילולית לעברית

        דרכים ודאגות

        אין שינה רק הדרכים

        אנחנו כל כך בודדים בדרך

        זריחות ודרישות שלום

        וקיץ חם

        תקוות וחלומות נמסים

        ערפילי לילה שקרים מסוכנים

        כמו פצעים קרועים

        אל תשן

        רציפים וקרנות אורבים צורחים

        בצומת של שני עולמות גשומים

        אל תהיה כל כך קשוח תחכה

        בקצב הוואלס האורות מתחלפים

        גשם מצייר על הזכוכית

        אש הסיגריה חתיכות עיתון

        עצים לבושים מחכים לחורף

        בתים ופזמונים

        אני ימינה אתה שמאלה

        לא צריך להגיד "שלום" תלך תעזוב

        דרכים ודאגות

        אין שינה רק הדרכים

        האם אלים יעזרו בדרך…?

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא