עמוס צימרמן, לפעמים מתפרע עם אינגה דינגו של דורון בוטניק, אבל בדרך כלל הוא פוסע במשעולי הפולק, עליו כבר אמרו בעקבות אלבום הבכורה שלו כי מדובר ביצירת פולק אמריקנה מהטובות שנוצרו כאן, מפתיע אותי בליל שישי עם סיפור סיפור, קראתי, האזנתי, דפדפתי, התבוננתי והחלטתי, גם קוראי הבלוג בעניין, קראו והאזינו.
כה אמר עמוס צימרמן (שקרא, חקר, התעניין וערך): הבחור הנאה בתמונה הוא ג'קסון סי פרנק, ואם בא לכם לברוח לכמה דקות לעולם אחר, אתם יכולים להמשיך לקרוא ולשמוע את הסיפור שלו. וזה חתיכת סיפור. שנתחיל?
*****
ג'קסון קארי פרנק נולד ב-1943 בעיר באפלו, בצפון מדינת ניו יורק. שריפה שפרצה בבית ספרו בגיל 11 הותירה אותו עם כוויות בחצי מגופו ורוב חברי כיתתו נספו; טרגדיה מספר 1. בשבעת החודשים של ההחלמה בבית החולים, החל לנגן על גיטרה. הוא העריץ את אלביס ואפילו פגש והצטלם איתו בגרייסלנד כשהיה בן 13. אמא שלו קנתה לו גיטרה חשמלית, ובגיל 16 הוא ומתופף החלו לנגן קצת קאברים בברים. האהבות הגדולות שלו היו רוקנ'רול ושירי פולק ישנים ממלחמת האזרחים, והוא התקבל ללימודי עיתונאות בקולג' בגטיסבורג. סביר להניח שהיה מתחיל ללמוד, מכיר את אשתו לעתיד, הופך לעיתונאי, ממשיך לנגן עם חברים מדי פעם, מקים משפחה מאושרת ומזדקן עם חיוך על הפנים. אבל אז קרה משהו ששינה את חייו לנצח.
כשמלאו לו 21 קיבל כסף על תאונת השריפה מהביטוח. ולא סתם כסף — $100,000. בזמנו זה היה שווה הרבה יותר ממה שזה היום ואפשר להגיד שג'קסון הצעיר התעשר בין רגע. פתאום ללכת לקולג' ללמוד עיתונאות נשמע לו קצת… משעמם. הוא וחברו ג'ון קיי (שמאוחר יותר יהיה סולן להקת סטפנוולף) הסתובבו בטורונטו ובצפון-מזרח ארה"ב והתחילו לבזבז את הכסף על כל מה שרק יכלו: יציאות לברים, מועדוני הופעות (הם היו בעיקר בעניין של הבלוז באותה תקופה) ובעיקר… מכוניות, תחביב חדש ואהוב. פרנק מספר שקנה יגואר חדשה ישר מאולם התצוגה. באיזה שהוא שלב הנובוריש חובב המוזיקה שמע שהערך של המכוניות באנגליה גבוה והחליט לעלות על אוניה ולנסוע ללונדון לחפש מכונית טובה שיוכל להביא איתו לאמריקה. הוא הביא איתו את גיטרת המרטין האקוסטית שלו, ובשבועות האלו בדרך לאי הבריטי קרה משהו חשוב מאוד: פרנק החל לקחת את נגינתו ושירתו יותר ברצינות, ויש אומרים שכתב על אותה אוניה את השיר Blues Run The Game, שעד היום הוא השיר הכי מזוהה איתו.
לונדון באותה תקופה היתה מלאה במוזיקאים צעירים מכל העולם שבאו לנסות את מזלם וחוץ מסצנת הרוק, גם סצנת הפולק היתה לא פחות תוססת. קראו לזה British Folk Revival. פרנק שכח במהרה שהגיע לקנות מכונית, החל להתערבב בסצנה במלוא המרץ ואף כתב מספיק שירים בשביל להתחיל להופיע בעצמו. הביטניקים מסביבו חיבבו את הבחור השקט והביישן שהיה לבוש היטב, נאה, ובעל כישרון אדיר. יום אחד הלך עם ידידה חדשה לביתה והיא הכירה לו שני פולקיסטים צעירים בשם פול סיימון וארט גרפונקל. פרנק ניגן להם את השירים שלו ופול סיימון כל כך התלהב שהציע להפיק לפרנק את האלבום שלו. וכך היה.
אלבומו הראשון והיחיד של ג'קסון סי פרנק יצא בדצמבר 1965 תחת חברת קולומביה. הוא הוקלט בשלוש שעות וכלל עשרה שירים, כולם שלו למעט שיר פולק אמריקאי ישן אחד מתחילת המאה, "קימבי". כל הקטעים באלבום כוללים רק גיטרה ושירה, למעט שיר אחד בו אל סטיוארט ניגן גיטרה שניה (כולכם מכירים אותו מהשיר Year of the Cat) ושיר אחד בו פול סיימון ניגן גיטרה שניה. אלבום יפהפה, מלא בלחנים מרגשים והגשה קולית ייחודית וקולעת. קהילת הפולק הבריטית חיבקה את האלבום, שבשלב ראשון יצא רק באנגליה; פרנק עשה כמה תכניות רדיו וטלויזיה והופיע לא מעט. המצב היה טוב עד שהכסף מהביטוח התחיל לאזול, השירים החדשים שביצע בהופעותיו לא תפסו את הקהל, האלבום נחל כשלון מסחרי באמריקה וחברת הייצוג התנערה ממנו. פרנק החליט לחזור לאפ-סטייט ניו יורק ולגור בוודסטוק. ביקור חפוז נוסף אחרון באנגליה ב-1968 תהיה הפעם האחרונה שחבריו שם יראו אותו.
(לחצו פליי להאזנה והמשיכו לקרא…)
ההרפתקה הבריטית נגמרה, ופרנק שוב הלך בכיוון של חיים חדשים. הוא התחתן עם דוגמנית בריטית בשם איליין סדג'וויק, עשה איתה שני ילדים והמשיך לעבוד על חומרים לאלבום שני. אלא שאז טרגדיה מספר 2 הכתה: בנו נפטר מסיסטיק פיברוזיס, הנישואים עם איליין התפוררו, ופרנק נכנס לדכאונות עמוקים ואובחן במחלת נפש. אנשי וודסטוק, שראו כבר הכל, מספרים שאפילו אצלם היה נחשב להזוי במיוחד ושהיה עומד ובוהה ברמזורים ברחוב. ב-1977, לאחר כמה שנים קשות מצבו הפיזי והנפשי השתפר והוא חזר לכתוב ולשלוח דמואים לחברות תקליטים, אלא שאלו סירבו לו בטענה שהשירים לא מסחריים מספיק. הרוחות הרעות חזרו לנשוב.
בחיפוש פנאטי אחר פול סיימון, פרנק ברח מבית הוריו (איתם גר תקופה בתחילת האייטיז) ונסע לניו יורק סיטי. לא ברור לגמרי איך נראו חייו בשנות השמונים ובמחצית הראשונה של שנות התשעים, אבל בגדול הוא כנראה חי הרבה ברחוב, סבל מדכאונות, ניתק כל קשר עם כל בני משפחתו וחבריו, נכנס ויצא מבתי חולים לבריאות הנפש ובעיקר נהיה אדם מאוד לא נעים. פרנק היה בתחתית. חשבו שהוא מת. נעלם. זמר אבוד. מין הדהוד מעוות של עצמו.
*****
חנות תקליטים קטנה בוודסטוק, 1994. ג'ים אבוט, חובב פולק מקומי, לוקח לידיו תקליט ישן של אל סטיוארט ולפתע מבחין בהקדשה קטנה: "לג'קסון, כל טוב, אל סטיוארט". אבוט חושד שמדובר בג'קסון סי פרנק ולאחר בירור קצר מסתבר שפעם בכמה זמן מגיע מניו יורק סיטי בחור בשם ג'קסון ומוכר כמה תקליטים יד שניה. הומלס זעוף פנים שמסתובב עם תקליטים, תארו לכם. אבוט, שהכיר את המוזיקה של פרנק וחשב שהוא מת, מצליח למצוא את פרנק שגר באותו זמן בדיור ציבורי בשכונת הברונקס ועוזר להעביר אותו חזרה לוודסטוק לבית אבות. כשהשניים נפגשים, אבוט מצפה לראות את ג'קסון מהתמונות, אך מולו עומד איש מרופט, עם עודף משקל ועין אחת פגועה. מסתבר שילדים ששיחקו עם רובה אוויר פגעו בפרנק והוא איבד את ראייתו בעין שמאל. בואו נקרא לזה טרגדיה מספר 3.
פרנק חוזר לוודסטוק ואבוט לוקח אותו תחת חסותו ועוזר לו להעמיד את חייו חזרה על הרגליים. הוא מתחיל שוב לכתוב, להקליט דמואים. מגזין פולק בשם Dirty Linen שומע על שובו של האגדה מהסיקסטיז, מראיין את פרנק ומפרסם מאמר בשם "Lost Singer Found" בו הוא מביא את הסיפור שלו. מגזין בריטי בשם Folk Roots עוקב עם עוד כתבה. אבוט עוזר לפרנק להשיג תמלוגים אבודים על שיריו, דבר שעוזר להכניס קצת כסף לשלם על בית האבות, ובאיזה שהוא שלב גם משיג חזרה בשביל פרנק את הזכויות על השירים עצמם, שמסתבר שהיו עד אז של… פול סיימון. ב-1996 יוצא אלבומו על דיסק לראשונה, הוא מנגן בבמות פתוחות באזור וודסטוק והזמן עובר לו, עד שבמרץ 1999 פרנק חולה בדלקת ריאות ומת מהתקף לב בגיל 56. אמנים רבים ביצעו גרסאות כיסוי לשיריו לאורך השנים ולאחר מותו יצאו גם אוספים מושקעים שאיגדו הקלטות שונות ורבות שלו. הוא השפיע על אמנים רבים, כולל ניק דרייק, שהקליט ארבעה משיריו. הוא נותר אגדה.
*****
האלבום של ג'קסון סי פרנק הוא באמת משהו מיוחד. אני אוהב אותו מאוד. ולפני כמה ימים קלטתי שעברו 50 שנים מאז שיצא אי אז, בלונדון של אמצע שנות השישים, קטן, צנוע, מהפנט ונצחי. אז הרמתי את הכפפה והחלטתי לארגן בספונטניות ערב מחווה באוזןבר בשבת הבאה לכבוד המאורע, ערב קטן וצנוע כמו האלבום עצמו: חוגגים 50 לאלבום של ג'קסון סי פרנק. הרבה חברים ואמנים מוכשרים ייקחו חלק בזה יחד איתי ואנחנו ננסה לתת כבוד מחודש לאדם שחי חיים טראגיים אך שזכה להכרה לקראת סופם, ששר פולק אך שהבלוז הלך איתו לכל מקום שהלך, שכבר מזמן לא איתנו בגופו, אך ששיריו יהדהדו בזמן ובמרחב לנצח. אתם מוזמנים להצטרף, יש לינק לאיבנט. סופ"ש מעולה לכולם.
במופע יטלו חלק: שגיא איילנד, נעה בביוף, בן גולן, יניב הורוויץ, אמיתי וילק, מיה יוהנה, טל כהן שלו, NoaBe, דויד פרץ, עמוס צימרמן ועוד.
כרטיסים: http://www.ozenbar.com/show/?token=NnMuJuJPie
